לפני 10 שנים. 19 בפברואר 2014 בשעה 17:40
בואו ניכנס לפרופרצייה (מה זה?)
אני לא ממורמרת, אני לא עצובה
לא נפגעתי ולא פגעו בי ואני לא 'קורבן'
אני פשוט חווה מלנכוליה מסוימת
תקופתית, קצרה, ארוכה יותר, לא יודעת
זה הקטע איתן, עם המלנכוליות
הן מגיעות כשלא מצפים להן ונשארות עד שנימאס להן (אין לי מושג מתי נמאס להן)
מעצבנות שכאלה, מכאיבות, דוחות תיאבון, דוחות חיוכים
יש להן נטייה לפרק הכל, לפתוח אותך כמו עם סכין מנתחים לאורך כל הגוף
חטטניות
אני פשוט חווה מלנכולייה ויש כאלה שייקראו לזה – דיכאון.
