סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניליות, חגורה ומה שביניהם

תסלחו לי, אם לעיתים, זו פרובוקצייה
לפני 10 שנים. 23 בפברואר 2014 בשעה 14:11

גמרתי. התפוצצתי. האורגזמה הזאת הרגישה כאילו הגוף שלי הפך לשיפוד ענק ששיפד את המוח שלי בקודקודו.

...

לילה. השעות האלה שאת לא מתייחסת למשהו או למישהו ברצינות ופתאום אתה הופעת.

אין לי מילה אחרת חוץ מ - מתאים. מתאים לרגע הזה, מתאים ללילה הזה, מתאים לנפש שלי מתאים למחשבה שלי.

זה לא היה עוד ראיון על עברי בין הסדינים, זה לא היה עוד גבר שברור לי שאין ביכולת ההכלה שלו את האופצייה (גם אם מאוד ירצה) להבין על מה אני מדברת. זה היה אחר. זה היית אתה. ושיפדת לי את השכל.

הקול שלך. מונוטוני. אמיתי. מובך או מתבייש עוד לא החלטתי אבל מונוטוני. מהסס. גם ההיסוס שלך היה עם גוון קול אחד. מעניין איך עושים דבר כזה. בטח יש פה קצת NLP.

בכל אופן, הקול שלך עדין... אני לא אוהבת גברים עם קול עדין אבל אתה... אסרטיבי.

לא אסרטיבי מתבייש או אסרטיבי הססן. אסרטיבי כמו שצריך.

אני חוקרת אותך, מנסה לברר איך העדינות הזאת משתלבת לך בשליטה, בכוח שדרוש לאדם ליהיות מול אחר ולנהל את שניהם באינטימיות מופתית.

אתה מספר לי שבעברך היית נשלט. ציפיתי מעצמי להזדעזע ולנתק לפני שתבקש שאני אדחוף/אלכה/אפליק/אצטרך נהג או אלביש לך איזה חגורה על הביצים (שאגב נראית לי תמיד כמו בית חמוד ומשעשע מברזל)

אני לא מזועזעת. זה מתחבר לי. גם אם לא תשלוט בי, כרגע - אני חוקרת אותך.

מברברים על מהות השליטה, על פער הגילאים הגדול, על הסקרנות שלך והבלבול שלי.

אני מגלה את גודלו של הרצון שבי לשלוט באחרת ואתה נותן לי להפליג עם המחשבות לשם, מעולם אפילו לא העזתי.

אני רטובה. אתה יודע שאני רטובה. הקול המונוטוני שלך כ"כ מרוצה ממני כרגע. ואני כ"כ רטובה.

הרטיבות הוירטואלית שלי נעימה לך בדיוק כמו הקול המונוטוני שלך שנעים לי.

אני מניחה בצד להיסוסים, לפחדים, לחששות שאתה איזה סוטה פסיכופט, שאוליי זה בכלל לא יילך בינינו ושאוליי לאונן לגבר בטלפון זה הדבר האחרון שאני צריכה.

אני משחררת.  

המונוטוניות שלך גורמת לי ליפול מהר בלי שאני שמה לב לתוך לב המערה ולנוח שם על ערימות של צמר גפן. הידיים שלי מפלסות את דרכן לעבר השפתיים שלי ואני משתדלת להישאר נאמנה לשיחה ולך אבל לא מצליחה. אני מתחילה להתפתל בתוך המערה של עצמי, נעה לי בין גוונים של צבע, החום והקור מאבדים את קו ההפרדה ואני מתחילה להעלם.

אני מקשיבה לך מחזיר אותי לעולם הזה. מונוטוני. מקשיב לי. מרוצה ממני. מבקש ממני. משחרר אותי.

מעצמי? מהימים הקשים שהיו לי? מכל הגברים המבוגרים שייאשו אותי?

מהכל. משחרר ואני לא חושבת. לא עליי. לא על המזג האוויר. לא על הכאב. לא על הפחד. לא על החרדות.

עלייך. רק עלייך ועל הכוח שיש לך ושנתתי לך כדי לשפד לי את המוח על שיפוד.

דון ואןרוד - כתיבה משובחת..
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י