"אצבע אחת לתוכך"
אני מבצעת
"יופי, עכשיו עוד אחת" – הכל כ"כ רגוע - הקול שלך מלטף את ראשי בפקודות
אני מבצעת
"ילדה טובה"
...
המון זמן כעסתי עלייך
הספקתי לכעוס, להתייאש, לוותר, לפתח תקווה מחדש ולהתייאש שוב
אני שונאת לכעוס עלייך
השנאה הזאת תופסת אותי בכל תא בגוף ואני לא מצליחה להשתחרר ממנה
אז אני עוברת תא, תא, ואוספת כל קמצוץ ופתית שנאה מתוכם
מרכזת את כולם בשק, מניחה במחסן שממוקם מאחוריי הלב שלי
וסוגרת את הדלת לשם
משום מה הרבה יותר קל לאחסן דברים במחסן הזה
אם למשל הוא היה ממוקם בתחת, בשוקיים או בצוואר – זה בטח סתם היה כבד להתהלך איתו שם
בכל אופן, אני מרכזת את הכל ונועלת שם, נוצרת עד שיתפנה לנו מקום לשנאה שלי, לכעס שלי
אבל אני שוכחת דבר אחד -
בטעות, בלי להתכוון, הכנסתי לשק הזה גם את האהבה, הרגישות, החום, החיבה וההערצה אלייך
כל אלו נשארים נעולים יחד באותו המקום
אני מסתובבת שעות על גבי שעות וימים על גבי ימים ומרגישה קלילות - כאילו בורכתי בכנפי מלאך
אני מתעופפת לי בין הבריות במזג האוויר הסגרירי הזה בעוד השנאה נעולה לה מאחוריי סורג ובריח
אבל הקלילות הזאת, כואבת
היא כואבת כאילו שמישהו השחיז סכין קטנטנה וכעת מנסה לפרוץ את דלת המחסן
אז מדי פעם אני באה ובודקת שהדלת נעולה
ובכל זאת, הכאב לא עובר
אני מתחילה לעבור בין התאים, אולי פיספסתי רגש, אולי נותר לו עוד תא אחד ששונא והכאב זה, זאת בעצם הבדידות שלו
אני נוברת ובוררת בתוכם, אחד אחד, לא מוצאת מאומה
משהו חסר לי, הם נראים... ריקים
לא יכול ליהיות, לא יכול ליהיות שהשנאה תפסה את הכל ועתה משרוקנתי אותה זה הותיר אותי חלולה
אפורים התאים, איטיים, אטומים ואפטיים
פתאום זה מכה בי!
איפה האהבה? איפה הרגש החם? החיבה? ההערצה? איפה כל אלו?!
אני עוברת שוב על התאים
כלום. נאדה. כאילו מישהו בא ולקח את כל מה שהיה בתוכי...
איפה אתם? למה אני לא רואה אתכם? אנחנו באמצע משחק מחבואים? חטפו אתכם? פגעו בכם?
איפה כל הרגשות האלה?
אני מחליטה לבדוק במקום היחיד שעוד לא נבדק וניגשת למחסן הקטן שלי
פותחת את הדלת ומתחילה להתיר את קשר השק
אני פותחת את השק ורואה שתי מפלגות:
מפלגת השנאה ומפלגת החום
מחולקות לשתיים הן יושבות אחת מול השנייה וניזהרות שלא לגעת
...
"ילדה שלי, מה שהייתי עושה לך"
אני שומעת את זה ומתחילה לטפטף
האצבעות שלי חוגגות בתוכי לפקודותייך
אתה מנגן עלי כאילו הייתי מיתרי כינור
"תגמרי בשבילי", "תגמרי בשבילי יפה שלי"
פאק, המילים שלך כאילו פותחות את שסתום האורגזמה שלי
ו...אני מתפוצצת
...
נו, ואיך אני אמורה להוציא מפלגה אחת בלי שהשנייה תתפלח לה החוצה?
אני מחליטה לעשות ניסוי:
קושרת שוב את השק ומחזקת טוב טוב את הקשר
אני מנערת את השק הכי חזק שאני יכולה ומניחה אותו על הקרקע
פותחת בהיסוס את הקשר ומציצה לי פנימה
מטרת הניסוי הייתה לערבב את הכל, לנסות לראות אם השנאה והחמימות יצליחו להתקיים להן ביחד
התוצאה לא מרחיקה לכת:
אני מביטה ולא מוצאת את המפלגות
הן התערבבו להן, השנאה נכנסה באהבה, הרגישות והחום נראה שהמיסו חלקים ממנה וההערצה מתהלכת לה באמצע
דו קיומיות ממש!
אני מבינה שהרי אין סיכוי שאצליח לשחרר רק חצי מהשק הזה לתוך הגוף שלי וכנראה שאצטרך לרוקן את כולו לתוכי
שנאה, אהבה, חום, כעס, רגישות והערצה
כל אלו - שייכים לך
אני מניחה שאם בחרתי להתחמם לצידך ואלייך אני נושאת עיניים בהערצה,
הרי שגם השנאה והכעס שמאיימים לשרוף את הכל, הם חלק בלתי נפרד מזה
אני פותחת את הדלת לרווחה ומרוקנת את כל תכולת השק עד הרגשון האחרון
תיתפזרו, תיתפסו בי מקום, תתיישבו, תשתקעו – אני מאחלת להם בלי קול
התאים חוזרים לצבעם האדום, חוזרים לדהור ולגעוש, מלאי חיים.
ולך אדוני,
אני יגיד תודה,
לעולם אל תפסיק לפקד עליי
כי הכוח שלך והאורגזמות שלי
גורמות לשנאה שבי רק לרצות למצוץ לך חזק יותר :)
