סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניליות, חגורה ומה שביניהם

תסלחו לי, אם לעיתים, זו פרובוקצייה
לפני 10 שנים. 22 במרץ 2014 בשעה 23:55

בעודי עוזבת, אני מביטה בה לרגע ונפרדת ממנה לשלום, אני יודעת כמה היא צורבת וצורמת מבפנים

"ביי" אני מנופפת לה לשלום

כה יפה, כה טהורה, כאילו לא קרה לה דבר מעולם

העור הלבן שלה הוא בעצם כריכה של כאב

אני עוזבת ומשאירה אותה עטופה יפה יפה

סלחי לי - אני מתפללת בתוך עצמי

...

אני מביטה על כל הארמון הזה

הוא כבר לא מפואר בעיניי

כשנכנסתי לתוכו הוא היה נראה לי כה זוהר, עטוף בהילת זהב

כעת, הרעפים שעל הגג מלוכלכים ומוכתמים

הכניסה מעופשת ולא מסודרת

הגן שמשתרע בין השער הרעוע עד כניסת הבית – שומם, אין בו זכר לצמחייה חיה

רק זרדים וקוצים צומחים מבין הבלטות של שביל הכניסה

אני מביטה פעם נוספת,

סורקת את הכל, מצלמת עם העיניים את כל שהתרחש כאן

אורזת לי את התצלומים באלבום הזיכרונות

היה זה הבית שלי חודש, היה זה המקום שלי

בין הקירות האלה אהבתי,

ביניהם גם רבתי והתווכחתי,

לעיתים רצתי מיואשת במסדרונות וברחתי משניהם ולעיתים מצא כל אחד מהם את נחמתו אצלי

לפעמים בחרתי להתבודד או לחילופין לשחק מחבואים איתו ואיתה בלי להתתכוון

לפעמים ביליתי איתה לילות שלמים ולא יכולנו לנתק את האחת מהשנייה

לעיתים צללתי למיטתו והייתי לשלו

כשהשחר היה מפציע ,הוא היה פונה למלאכתו, לעיסוקיו

ואנחנו היינו מסתובבות במסדרונות ומסתודדות, מתגרות בו, מחכות מתי יגלה ויגער בנו

כשהיה מגלה וגוער בנו – משום מה, תמיד גער בה

הייתי שומעת אותם צועקים מצדו השני של הארמון, מתווכחים, שמעתי את הייאוש שלה

בלילה, הייתה מתגנבת אליי וחיש מהר היה נוסף לו עוד לילה נטול שינה לאוסף

כשלא היה גוער בנו, היה חוזר ממלאכתו ונושק לי, מחבק, אוהב, מלטף

כמו ילדה עם עיניי איילה הייתי מביטה בו, לא הייתה מאושרת ממני

בלילות – היה ישן איתה, היה בונה לה בית בין שתי ידיו המחבקות

בלילות – הייתי ישנה לבד

 

אני מסתכלת על הארמון שלו, שלהם, שלי, שלנו

אני נפרדת לשלום מהרעפים שעד לפניי חודש נראו לי טהורים וצחורים

אני נפרדת מהשביל הנטוש שהבריק עד לא ממזמן והיה עמוס בפרחים הטובים ביותר

אני מביטה מעלה, אלייה ומנופפת לה לשלום

"סלחי לי" אני אומרת בלי קול

ממנו כבר נפרדתי בחדר השינה, "לילה טוב אדוני, אתגעגע " הגיתי לו לפניי שהסתובבתי ומחיתי דמעה בצאתי מהחדר

...

אני מסתובבת ומתחילה לצעוד...

שביל החול לא השתנה הרבה מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן

שוב, אני צועדת לי אל הלא נודע...

 

**לאלו שעוקבים (אם יש כאלה, אז קודם כל תודה:) ) הרי ברור שזהו המשך לסיפור ארמון הקלפים שהחל לפניי חודש

אלו שלא הנה לכם שני קישורים להשלמת הטרילוגייה, במידה ותתעניינו

חלק א' - http://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=415600&blog_id=78019

חלק ב' - http://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=415616&blog_id=78019

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י