סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניליות, חגורה ומה שביניהם

תסלחו לי, אם לעיתים, זו פרובוקצייה
לפני 10 שנים. 24 במרץ 2014 בשעה 2:02

מה זה?

לחלוחית על הלחיים, היא מגיעה מהעיניים

העפעפיים מתכווצים וכמו בצינור גינה אני משקה את פניי בדמעות מלוחות וכבדות

באר הכאב מתחילה להתרוקן דרך הצינור הזה

לאט לאט, טיפה אחר טיפה, הכל עובר

הכאב שבלאבד אותך, הכאב שתוקף בלילה ונסתר מעינייך

הכאב נשפך לי דרך העיניים ואני חסרת אונים מולו

...

אני נכנסת למקלחת ונותנת לדמעות להתערבב עם מי חברת המים שזורמים בצינורות הבית

אני נותנת לתערובת הנוזלים הזאת לרדת לי על הצוואר

להתגלגל מהכתפיים לאורך ידיי ובשבילים מאונכים דמויי נהרות לנזול לחזה

הדמעות האלה זה כל מה שנשאר לי ממך כרגע ואני רוצה שתכסה את כולי

שתשטוף דרכן את כל גופי

הן עוטפות את שדיי, זולגות מהפטמות שכבר ממזמן חסרות סימנים וכאב ממך

הן מתגלגלות לבטן, לטבור, מזכירות לי בעודן מגיעות לצידיי הגוף היכן נחו ידייך , היכן נחה עוצמתך, היכן ידעתי שהכאב הזה נכון לי

היכן שידעתי מה מקומי

הן זורמות הלאה, מגיעות לישבן, מכסות את כולו, לופתות אותו כמו שלפתו ידייך, מדגישות את בתוליו שהשארת לי

הירכיים - הירכיים שהיו שלך, הירכיים שדאגת לסמן כבר בפיגשתינו הראשונה כמו שבחיים לא כאב לי

כמו שבחיים לא סימנו אותי, כמו שבחיים לא אהבתי

שלרגע לא אשכח – למי אני שייכת

הירכיים שעכשיו נטולות מנוכחותך

אני רטובה כולי, לא נשאר בי חלק יבש אחד, כולי מלאה בכאב של ללכת ממך

המים מותזים על השיער שכבר ספוג, ספוג ונמשך אחורה מטבעו של כוח הכבידה

ואני מתמסרת לתחושה כמו שהתמסרתי לידייך שתפסו ומשכו בו כ"כ חזק

הדמעות זולגות ומתערבבות עם המים החמים - כמעט רותחים

עם המים שבאו כדי לקחת את הדמעות ממני לתעלות הביוב

אני עומדת ככה עד שאני מרגישה ששטפת את כל כולי, שלא השארת שום סנטימטר יבש ונטול כאב בגופי

אני סוגרת את ברז המים ויוצאת, 

מספיגה את מה שנשאר לי ממך במגבת

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י