"דלת" - אני שולחת לו אסמס ונזכרת איך פעם, כשאהבנו, ראיתי אצלו בדיוק הודעה כזאת מאחת אחרת, שהייתה נוטה לבקר אותו בלילות
"ממתי את צריכה לשלוח הודעות, פשוט תיכנסי" הוא אומר בעודו פותח את דלת הכניסה לממלכה המינית שאליה אני פוסעת
אני נכנסת אליו לדירה,
נשיקה רשמית על הלחי ואליה נלווה חיבוק חם ועוטף שאני בורחת ממנו חיש מהר, שלא נתבלבל, אין כאן חום או אהבה
"אמרת לי שאת רעבה"
"נכון" אני משיבה
אנחנו הולכים למטבח ואני מתיישבת על יד השולחן,
הוא מתחיל לאלתר משהו מתוך המקרר שבסופו של דבר מופיע על הצלחת ולובש צורה של סלט לצד פסטה עם רוטב.
אוכלים, מחליפים מבטים, מגורים אחד מהשנייה יותר מאי פעם, מחליפים הצקות, הקנטות, הערות מגרות פחות או יותר, הוא מוודא שסיימתי את כל מה שעל הצלחת –שלהבדיל מפעמים קודמות מבוצע ללא מאמץ כלל וכלל, אני רעבה בטירוף, להכל.
צלחות בכיור, כיבוי האורות במטבח ודשדוש במדרגות לכיוון חדר השינה.
כאן מתחיל הטקס הרשמי – סרט, מיטה, מעל השמיכה, מתחת לשמיכה, רחוקים ואז מתחבקים, הוא מלטף אותי ולש את צידיי הגוף שלי כאילו הייתי בצק או מר-גמיש.
אשקר אם אומר שלא הגעתי לכאן חדורת מטרה – אני צריכה לשחרר מתחים
לא לאהוב, לא לחבק, לא להתערבב בתוך עיניו של אחר
פשוט – להתפרק (המילה להזדיין מתבקשת פה אבל איכשהו הופכת את הכל להרבה יותר גס, אם זה אפשרי בכלל)
הכתוביות של הסוף עולות, 'מועדון הלקוחות של דאלאס' בכיכובו של מתיו מקונוהי, סרט על המאבק בבורות וכהות החושים לכל הקשור באיידס – לא בדיוק הסרט האולטימטיבי לגירוי אבל בהחלט עשוי בצורה מבריקה.
אני מסתכלת עליו, פניו מו פניי, הוא כהרגלו מחפש את הרגע הנכון לאחוז בי
פעם, שכבתי מולו, חסרת אונים, מכווצת, קטנה, נעלמת ועכשיו? אני בוהה בו כמו שבוהים בחפץ
"התגעגעת אליי?" הוא שואל, סוחט מחמאות, אהבה, יחס, כהרגלו
האמת? שלא, אבל אמא חינכה אותי לקצת טאקט ולכן אני משחררת "כן"
"למה התגעגעת?" הוא שואל בקול נמוך
טוב אין מה להגיד לילד יש ידיים של אלוהים ולכן "לידיים שלך" אני עונה
הוא מביט בי מופתע, כאילו אומר לי "זה הכל?"
פעם הייתי עסוקה בלרצות אותו, בלדאוג שכל עצב שנע וזע בפניו או בגופו יקבל שטיח אדום ותשומת לב או לפחות יחס, טיפול, דאגה
היום? הגעתי חדורת מטרה והוא – האמצעי למימוש המטרה הזאת
"אתה בשבילי, זוג ידיים מדהימות וזין" אני אומרת לו בשובבות כאילו מנסה לתקן את הנאמר לפניי אבל רואה כיצד אני זורעת לו מלח על הפצעים
שיחה ארוכה על בדסמ, על וניליות, משמעויות, נשים, גברים מבוגרים, ניסיון, פנטזיות ומה נשאר לממש
עד שנמאס לו והוא מושך אותי אליו – תודה לאל, חשבתי שזה בחיים לא ייקרה.
הוא מנשק אותי בעדינות, בדיוק היכן שהוא זוכר שאני אוהבת
אני מגיבה במהירות הבזק וטורפת אותו עם השפתיים, בולעת אותו ושותה מבלי לחשוב.
"מאיפה הפרעות הזאת?" הוא מגיב אליי מופתע
אוי, ונילי חמוד שלי, מתוק שלי, כמה זמן לא נגעתי בך ושכחתי כבר שאתה אוהב הכל שקט, רגוע ו...משעמם.
אנחנו מתערבבים אחד בשנייה, הוא נפתר מבגדיי פיסה אחר פיסה ומושך אותי אליו
ממקם את פניו בין רגליי – אני יודעת בדיוק מה זה - הוא מתכוון לכפר על כל חוסר ההנאה שהייתה לי איתו אז, להעמיד אותי על טעותי
אני מנסה למצוא תיאור מתאים לתחושה הזאת ולא מצליחה, כל החושים שלי מתרכזים בין הרגליים
הכל, הכל ממוקד ושותה את האצבעות שלו ואת לשונו ואני גומרת פעם אחר פעם אחר פעם עד שאני מרגישה שעוד פעם אחת ואני מתעלפת
אני שוכחת שהעולם קיים, אני שוכחת שהוא מיותר, אני שוכחת שאין כאן רגש
אני מתמכרת לתחושה של עצמי, לאורגזמות שפוקדות אותי ולאצבעות שמתעללות בי בכזאת הנאה בפנים
הוא שם – בשביל שאני אשכח מהכל, בשביל שלא אחשוב על דבר מעבר לנוזלים שלי וזה – מצליח
אני שוכבת ומסדירה את נשימתי, הוא עוטף, אוסף אותי אליו ומחבק – נו, למה לא
ידיו מטיילות על גופי ואני מתמכרת ומתחילה לאתחל מערכות לקראת מה שעוד עתיד להגיע
פתאום, מתהדקות על הפטמה שלי שתי אצבעות והיא נמשכת בנחישות הרחק ממני, כך עוד פעם ועוד פעם ואת הכל מלוות גניחות העונג הכואב שלי
"אני לא מבין" הוא אומר לי "אני מכאיב לך ובמקום לברוח, את מתקרבת ונמשכת אליי עוד"
לפעמים הטמטום והאגואיזם שלו מרגשים אותי כמו ילדה קטנה
בתגובה, אני מטפסת עליו ומכניסה את הזין שלו לתוכי, הצביטות האלו והמבט החודר שלו בעודי עליו והוא בתוכי הספיקו לי כדי להרטיב שוב מקצה לקצה
אנחנו שוכבים – כן,כן, שוכבים, איטי, רגוע, שקט – שוכבים
לפתע אני מרגישה את ידיו לופטות לי את החזה ומתחילות למשוך וללוש אותו ואחרי זה מגיעות סטירות, על כל צד, אחד אחריי השני
בין חדירה לצעקה אני מצליחה לשחרר לכיוונו "חשבתי שאתה לא מסוגל להכאיב לאישה כשאתם שוכבים"
"אל תדאגי, אם אני נכנס לזה, זה עד הסוף" הוא אומר וממסמר אותי לזין שלו עם מבט שמימיי לא ראיתי
עליונות, סיפוק, רוגע, אושר, הערצה, תשוקה – כל אלו מתערבבים לו באישונים
הוא מציב אותי בתנוחה הרצויה לו, חודר לתוכי ומחזיק בי עם הידיים האלוהיות האלה
אני חושבת שאם אגמור עוד פעם אחת – אני בטוח אמות
לילד הונילי שלי יש חיבה לגמירות לא קונבנציונליות – הוא לא אוהב לגמור בפנים, חרדת הריון, שעמום או סטייה מסויימת, איני יודעת אבל זאת עובדה.
"איפה תרצי שאני אגמור?" פה – אני מבינה שהפלתי על עצמי, קודם לכן, בשלב השיחות המיותרות, עלה נושא הגמירה על הפנים ואני סיפרתי שטרם חוויתי ושמאוד הייתי רוצה להרגיש את זה, יופי, חפרתי לעצמי את הבור
השאלה שלו נשארת תלויה באוויר ואני מביטה לו בעיניים שפתאום ניצת בהן ניצוץ של נועזות ושובבות
"איפה שתרצה" אני עונה, רעבה וצמאה לזרע שלו
הוא פורק את עצמו על פניי ואני תופסת כל טיפה שלו עם הלשון ומה שניתז עליי אני מלקקת עד ששבעתי
נייר טואלט, שירותים, מקלחת ואנחנו חוזרים למיטה, הוא התעקש שאשאר לישון ואני גם ככה עייפה ומפחדת מדיי ללכת עכשיו הביתה
הוא מסתכל עליי ונושק לי בסיפוק
אני משתעשעת, באתי וקיבלתי את מה שרציתי, צלחתי
רציתי לילה - ללא מחשבות, ללא רגש, מוקדש למין, לסקס, לעצמי, לרטיבות, לגמירות, לחדירות
צלחתי
בבוקר אני מתלבשת מהר ומוותרת בנימוס על הצעת כוס הקפה שלו
"ביי" אני אומרת אחריי שהוא משחרר אותי מהנשיקה שלו ומסתובבת ממנו
אני יוצאת מהבניין והדלת נסגרת מאחוריי
הלילה הזה – זה בדיוק מה שהייתי צריכה
...
הסקת מסקנות:
- את הגבר הזה - אני כבר לא אוהבת
- סקס ונילי - כבר כמעט ולא מגרה אותי
- להמשיך לקיים יחסי מין סדירים כי זה גורם לי לשקט נפשי ולחיוך :)