עוד מבית החלומות המטורללים:
כרית, חושך, עצימת עיניים, מפגש עם התת מודע.
...
היו לי שתי אחיות – אחת קטנה ממני בשנה - שנתיים, והשנייה גדולה בדיוק באותו המרווח.
הקטנה יותר הייתה שרמוטה יפיפייה וקטנטנה שדאגה להזדיין עם כל איבר גברי באיזור בו גרנו.
והגדולה הייתה המדליה של המשפחה – חכמה, מחושבת, רגוע ולא התעניינה כלל בסקס.
ואני? אני הייתי אני – פלרטטנית, ביישנית, חצופה, מעצבנת וכו' (מי שמכיר יודע).
בכל אופן, שלושתינו התגוררנו באיזור כלשהו בעיר שהייתה מאופיינת בשוק שדמה מאוד לשוק 'מחנה יהודה' בירושלים.
אני ואחותי הגדולה מצאנו את עצמינו משוטטות בין בניינים נטושים, מלוות במרצה זקן וקריפ, וכשאני אומרת זקן ,הכוונה לזקן קלאסי – שיער אפור ארוך, קמטים בכל פניו, הליכה שפופה טיפה וקול צורמני (כיאה לקריפ).
תוך כדי הסיור המוזר הזה אני והמרצה היינו עסוקים בלהתחיל אחד עם השנייה ויצאתי מהכלים בכדי להדליק ולגרות אותו (!) והמוזר יותר שהייתי רטובה לגמריי מעצם היותו שם (התת מודע מזכיר לי שכדאי ללכת ולהזדיין כי המתחים הצטברו),
אחותי הגדולה (שלבשה את דמותה של חברתי הטובה ביותר לאורך כל החלום) הסתובבה בין כותלי המבנים וחקרה את כל מה שנקרה בדרכה.
הוא הוביל אותנו לבניין מפואר שהיה ברור שנבנה באחת המאות הקודמות והעלה אותנו לקומת ה'אמצע' של הבניין. שם – הוא הראה לנו דירה ע-נ-ק-י-ת שנועדה "לרשותינו" כך הוא אמר ואט אט התחיל ללחוץ על כפתורים נסתרים ולגעת במתגים בקירות שפתחנו בפנינו 'מעבדה' מאובזרת בכל מה שחנון מעריץ גיבורי סופר על יכול לרצות:
היו שם צ'יפס פרינגלס שהפכו לכנפיים,
כדוריות שקופות (שבדיעבד אני מבינה שנלקחו מהסרט 'הצלצול') שהשתדרגו לפצצות
מחשבים, אביזרי ביגוד, וכמובן עוד המון חדרים נסתרים מאובזרים בכל טוב
בלי הרבה מילים, היו ברור שאני ואחותי הגדולה הופכות ליהיות גיבורות על/מרגלות סמויות בעלות גאדג'טים מגניבים
בתוך כל ההתלהבות הזכירה לי אחותי הגדולה שאחותינו הקטנה והשובבה הייתה אמורה ללכת לאיזו שהיא מסיבה וכדאי ללכת לבדוק לשלומה – הקטנטונת הייתה ידועה בתור עבריינית רודפת זין אז זה היה נראה לי כמעשה הנכון לעשות ולכן יצאתי לחפש אותה.
מהר מאוד מצאתי אותה מפלרטטת בגסות יתרה עם מנהל בר כלשהו במסיבת טבע (שבכלל לא הייתה בטבע) והסתבר שאותו המנהל בר בעצם היה מטורף עליי ורדף אחריי כבר 123432343 שנה והיא לא ידעה מזה.
אני לא זוכרת איך ולא יודעת איך אבל מצאתי את עצמי במרדף דרך כל השוק עם אחותי הקטנה ובאמצע הדרך נקרה בדרכינו אותו מנהל בר עם עגלה וילד (!) בתוכה.
אחותי בחרה להישאר ולהמשיך את דרכה איתו ואני המשכתי לרוץ כאילו נשימתי תלויה בזה –
לא זכורה לי סכנה או איום, אבל זאת בהחלט הייתה אחת הריצות הכי משחררות שעשיתי אי פעם
...
כל החלום היה מפורט עד כדי צורה קיצונית, האורות, המוסיקה, התחושות והאוויר היו מסונכרנים בצורה מופתית
ואני שואלת את עצמי - מה לעזאזל?!?!?