וואו.
...
"טוב את באה?" הוא שואל ומגיש לי את הקסדה.
...
הכרתי אותו 4 שעוד קודם לכן. הוא התפרץ למשרד שלי ועשה בעיקר רעש וצלצולים ואני? לא מתרגשת מכאלה.
הסתבר שאנחנו עובדים ביחד ועוד לא יצא לנו להיפגש.
הייתי עסוקה בעבודה, בלקוחות ובלא להירדם על השולחן.
הוא הציע להקפיץ אותי הביתה ב"תנאי" שאין לי בעיה לכבוש קסדה. אני? בעיה? קצת חוסר זהירות לא יזיק לי עכשיו – חשבתי לעצמי.
7 בבוקר, סוף משמרת ואני מתה להגיע הביתה ולהכין ארוחת בוקר שחלמתי עלייה מהשנייה שנכנסתי למשרד ערב קודם לכן.
אני הסכמתי לטרמפ הביתה ב"תנאי" שהוא מוריד אותי במכולת כדי שאקנה מצרכים לארוחת הבוקר המיוחלת.
...
"טוב את באה?" הוא שואל ומגיש לי את הקסדה.
אני חובשת את הקסדה ומצליחה לגרום לזה להיראות לא מגושם.
"את יודעת מה? יש לי רעיון. בואי ניסע אליי ותכיני לנו ארוחת בוקר וזה יחסוך לך הליכה למכולת"
נו באמת. הוא חושב שנולדתי אתמול? 7 בבוקר. אני עייפה והרי ברור ש'ארוחת בוקר' כרגע זה שם קוד לסקס.
קודם לכן הוא שם עליי "תווית" של 'ילדה טובה' ולכן כיאה למצבי וללחץ החברתי הקטן שמופעל פה אני אומרת "יאללה, אני אבוא ואכין ארוחת בוקר ואז אסע אליי" ב-ט-ח. על מי אני עובדת?
אבל נו, 7 בבוקר ואני עושה לעצמי ולמודעות העצמית שלי הנחות.
עלינו. נסענו. הגענו.
הדירה שלו עשתה לי את זה. מרווחת וגדולה. אוכל במקרר ומיטה ענקית – מה עוד אני צריכה כרגע?
אני מכינה אוכל והוא מגלגל לו להנאתו. יושבים, מדברים, צוחקים ואני מודיעה כי התגבשה ההחלטה להישאר אצלו ולישון את מעט השעות שנותרו עד המשמרת הבאה.
"טרנינג ארוך או קצר?" הוא שואל
"אתה תבחר" אני עונה
אני לא מופתעת ולעברי נזרק מכנסון שדומה להכלאה בין בגד ים ובוקסר ולא משאיר שום מקום לדמיון של הרגליים שלי.
נכנסים למיטה. מכבים את האור ומתכסים בשמיכה.
"לילה טוב" אני אומרת בחיוך ועם קמצוץ תמימות ונאיביות שהתעוררו בי תודות לאכול שהכנסתי לגוף.
הידיים שלו נכרכות סביבי ואלוהים יודע כמה אני אוהבת מגע של גבר עליי. הוא מטייל עליי עם הידיים שלו ומתחיל לנשק לי את העורף.
אני מלאת כעס וחרמנות כתוצאה משיחת טלפון טעונה שהייתה לי כמה שעות קודם אבל אני מנסה להשתלט על עצמי והכבוד העצמי שלי צורח לי להפסיק אותו.
"מאמי. די. אני חייבת לישון" אני אומרת ואפילו לי זה לא נשמע אמין.
"את בטוחה?" הוא שואל כיאה לכל גבר שמטרתו להיכנס אלייך בזה הרגע.
אני לא זוכרת אם הספקתי לענות ולאשר את הפסקת ההליכים שפסקתי לפניי כן, אבל אני מחליטה לדחוף את הכבוד העצמי שלי שיוצא מהכלים במוחי, עמוק לתוך איזו מגירה ואני נשאבת לתוך השפתיים שלו.
אנחנו מתנשקים ונוגעים. מתלקקים ונידבקים. הוא מתחיל לגעת בי ואני רטובה בטירוף. צמאה למגע.
הוא מתביית לי על הדגדגן ואט אט אני מתפוצצת פעם אחריי פעם. האצבעות שלו מתחילות לחדור לתוכי ואני מודה ביני ובין עצמי שבאותו רגע זה בדיוק מה שהייתי צריכה.
היה לי שבוע מטורף ועמוס מבחינה רגשית וכרגע להתרכז בעצמי ובכוס שלי זה הדבר שהכי בא לי לעשות. איזה כיף שהוא כאן כדי לעזור לזה.
אצבעות, ידיים, שיניים...
שיניים?!?
הוא טופס לי את השיער ומושך את ראשי אחורה ככה שאני בטוחה שהקרקפת שלי תיתלש וזה כמובן מוביל לעוד נוזלים להשתחרר ממני.
הוא אונס לי אתה הצוואר בנשיכות רכות שמתחלפות בכואבות ומחוררות עורקים.
הפסקתי את ספירת הגמירות כבר לפניי כמה דקות ואני פשוט נהנית מהגבר הזה שמכאיב לי ואין לו אפילו מושג כמה אני נהנית מזה.
הוא חודר לתוכי ואני נאנקת.
אני נאנקת ונהנית מכל שנייה שהוא חופר בי עם הזין שלו.
"תן לי ליהיות למעלה" אני מבקשת "לא, אני רוצה אותך על הבטן" הוא אומר בטן רגוע ומצווה
אוך האסרטיביות הזאת מה שהיא עושה לי...
אני מתהפכת והוא נכנס אליי. תופס לי את השיער ביד אחת ומושך אותו חזק אחורה ובשנייה אוחז בגרון שלי ואני מרגישה איך הנשימה שלי מוגבלת.
סקס. המון סקס. בכל צורה אפשרית. המון וטוב.
הכבוד העצמי בועט לו ומנסה לצאת מהמגירה אבל באסה לו כי נעלתי אותו הבוקר עד שאחליט לשחררו שוב.
ניגמר. שוכבים ומתלטפים. אני מתגרה ועוקצת טיפה ופתאום מרגישה סטירה שיורדת לי ישר על הכוס.
"אל תתחצפי" הוא אומר וחודר אליי עם העיניים שלו, מתגרה ורציני כאחד.
אני בולעת רוק ומבינה שעל האופנוען הרועש והמצלצל הזה אני אוליי לא הולכת לוותר כ"כ מהר.
נירדמים, קמים, מתקלחים. מזדיינים וגומרים במקלחת. אני מוקפצת חזרה לעבודה וכבר נקבע לי זמן לפגישה הבאה.
אני משועשעת ומשחררת ומנעילה את הכבוד העצמי שלי.
הוא כבר פחות צועק. הוא פחות כועס עליי. הוא ראה שנהניתי והגבר שממנו נהניתי היה בהווייתו טוב בהרבה יותר מכמה שקדמו לו.
נראה לי שהולך להיות כואב ומספק מאוד בתקופה הקרובה
עד כאן ממלכת הספונטניות של ניקולט
