ומה אני? אני בסה"כ לומדת. כל יום. כל היום. אבל לא מפסיקה לחקור ולהסיק.
...
1. בני האדם הם חיות. בדיוק כמו היפופוטם, ג'ירפה ואריה. הזן האנושי, כמו של החיות, מתחלק לשני סוגים:
א. הגברים - בד"כ האלפות. לא תמיד אלפות מוצדקות. מתעסקים בשלושה דברים עיקריים: ציד, אוכל ונשים.
ב. הנשים - אלו שזכו לקבל את כל יתר התכונות שב'ארסנל התכונות הבהמתיות'. בד"כ מתאפיינות ברגישות, חולמנות ועדינות - בקיצור, כל מה שלא פרקטי בעולם בו האלפא מוגדר ע"י 3 תכונות בלבד.
2.אני ממקדת את כל המשאבים שלי בלימודים כרגע. אני ממש מרגישה שאני בונה מערכת יחסים עם החומר הנלמד, הפלוסים והמינוסים, דקויות הלשון וכדומה. אך הובא לידיעתי ע"י התת מודע שלי שככל שרמת הריכוז שלי עולה כך גם מפלס הנרתיק שלי. הדבר גורם לשיבושים בתיפקוד השוטף:
א. קושי ריכוז בשיעור - במקום להתמקד במורה, אני בוחנת כל גבר וגבר שיושב בכיתה ומתארת לעצמי מה הוא עושה לי ובאיזו עוצמה, וכשאני כן מתמקדת במורה, זה בכדי להבין אם גם היא יכולה לעשות לי דברים שונים ומשונים ואיך היא תיראה תוך כדי.
ב. הצורך בשחרור - בואו נקדים תרופה למכה ונראה לי שהבנתם שאני לא מחפשת שתגאלו אותי מייסורי האין סופיים ותזיינו אותי כאן ועכשיו. אבל כן, אני מרגישה שעם כל תרגיל שנפתר, כל נושא שמתבסף, כל אחוז הצלחה המתח בתוכי עולה ומגרד עוד קצת את דרכו לפיסגת השיגעון.
*פיסגת השיגעון - קודקוד הממוקמם במרכז הקרקפת אשר שומר על וויסות המערכת הכימית בגוף שלי, אך ברגע שמנוגעים בקודקוד זה - מתאשפזים במוסד פסיכיאטרי ואין דרך חזור.
3. אני שוקלת ללמוד לתואר במתמטיקה. למה? כי הסיפוק והסקרנות שאני חוווה מאותם פלוסים, מינוסים, צורות (אוך, אל תיתנו לי להתחיל לדבר על הצורות), כישלונות ומשוואות, מגיעות כמעט לאותה מידת הסיפוק שיש לי בשעה שאני חווה אורגזמה. בנוסף, הגעתי למסקנה שהרי מתמטיקה היא משהו מאוד חלקלק. אנו מאמינים שהספרה '5' ערכה אכן '5' כיוון שכך למדנו מינקות, אך בוודאי יש עוד אלפי דרכים להגדיר את הספרה '5'. מסתבר, שצדקתי, ואכן קיימות הרבה מתמטיקות שונות מה שאומר שיש הרבה יותר דרכים לחוות דרכה אורגזמות!!!
4. כתוצאה ממסקנה מס' 1 - פעם אהבתי את הפשטות, הבהמתיות, הסדר הגולמני שבו דברים מתנהלים, אבל אני חושבת שאחריי שניסיתי וחוויתי כמה וכמה אלפות בהמתיות ופשוטות על בשרי הגעתי למסקנה שאני רוצה קצת עולם אחר (כבר אמרנו שהנשים מתאפיינות בחולמנות, נכון?).
בא לי קצת עומק, קצת תוכן, פחות גבר שיודע לעשות 3 פעולות בסיסיות או אחד שיודע לעשות 5 ומרגיש שמגיע לו על כך צל"ש.
אני יודעת, ההכללות שלי נוראיות, מתנשאות, סילחו לי. אף אחד לא מת מטיפה של פלפל, מקסימום תעשו אפצ'י או תשתעלו.
5. אז נכון לעכשיו אני חנונית לגמריי (ומסתבר שזה כ"כ כיף לי) וחרמנית בטירוף, השילוב של השניים גורם למירמור עז ולצביטה קטנה בלב הבצל ביום כמו 'יום האהבה'.
אני בהמה בדיוק כמו כולם. אני חיה עם דחפים וצרכים כמו כולם. אז מה שונה בי?
האם נולדתי בטעות בשבט הלא נכון? האם הורי הביולוגיים נטשו אותי ונאספתי מתוך חמלה ע"י טורפים אחרים? מי אמר שהוריי היו טורפים בכלל? (לא אני לא מאומצת, אני פשוט משחקת את תפקיד החיה הנשית החולמנית כרגע)
אם כך, יום אהבה שמח יקיריי, ואני מקווה בשנה הבאה להתכרבל מתחת לשמיכה עבה עם שתייה חמה ואינספור פירות ושוקולדים כשאני נוגעת בלחי ימין שלי על חזהו של גבר שייספק אותי לא פחות ממתמטיקה.