פותחת את המחשב. היי לכלוב. היי למסך השחור אדום. היי לבלוג.
רגע... למה יש לי שורת זהב מתנוססת מעל השם?!
ספק אם זאת הייתה תוצאה של השיכרות אתמול כי לא הייתי מצליחה למקד את מבטי על המספרים שבאשראי גם אם הייתי רוצה.
כנראה שמישהו פה ממש רצה לדבר איתי.
אז קודם כל, תודה, בהחלט לא היית צריך ומחוות אלו או אחרות - תמיד נעימות ונחמדות גם אם לא בא לנו להודות בזה :)
ועכשיו, ממני אלייך - להלן הריפלקס הראשוני והפחות פוליטקלי קורקט למצב הנ"ל.
...
כשיש לך שתיים - את לומדת לחיות איתן. לפעמים הן רבות. לפעמים מפייסות אחת את השנייה. לפעמים גורמות למערבולות מטורפות בנפש ולפעמים, פשוט מדהימות בשוני.
הגאה, החצופה, המרדנית
אני? פחחח, למה מי מת?!
מה נראה לך? שאותי קונים בזהב בסך 40 שקלים לחודש?
לא ולא חמוד.
אני? יש לי כבוד.
אני? יש לי ערכים.
אצלי? דרוש הרבה יותר כדי להרשים ולהקסים.
כמה חוצפה יש לו! איך הוא מעז?!
למה נראה לו?! מישהו ביקש ממך בכלל להזהיב אותי?
מה קרה, לא אהבת אותי בלבן אז החלטת להתאים אותי אלייך?!
אני לא אוהבת גברים כאלה. כאלה שמרשים לעצמם לחשוב שהם יכולים לעשות כל מה שעולה על רוחם.
אתה בטח חושב שאני טיפשה. מטומטמת. שאני אגיד "אוי, הוא כזה מתוק, הוא קנה לי מנוי זהב"
ושהטלפון הראשון שלי יהיה לאולמי הפקאן לסגור לנו בהקדם תאריך באמצע יולי.
התמימה, הרגישה, הטהורה
וואו, קיבלתי מנוי זהב?
מה? ממי? למה?
לא משנה מי זה היה, הוא לא היה צריך, זה נורא מתוק מצידו.
רגע, אבדוק ממי זה הגיע, אם זה מההוא אז כנראה שאני לא היחידה פה שמעוניינת.
זה ממנו! איזה מתוק! הוא ממש לא היה צריך.
אבל כנראה שהוא באמת רוצה לדבר איתי ואני מעניינת אותו.
איזה מקסים, לא בא לו להתאפק ולחכות שניתקל אחד בשנייה בצ'אט.
אני קצת מובכת אפילו, קצת מסמיקה מול המסך, מרגישה קצת מטומטמת כי זה בסה"כ אינטרנט ואני אפילו לא מכירה אותו. אבל זה נחמד. נחמד לי שהוא חשב על איך לקרב אותנו.
...
אז יאי! מזל טוב לי על המנוי זהב ותודה לך יקירי, באמת לא היית חייב :)
