היי...
אה... בעצם לא... לא היי...
או ש... היי?
כן. היי.
מה כותבים אחרי הפסקה כל כך ארוכה?
אני אתחיל ואתם - תחליטו.
...
אז בגדול... אין לי צורך לכתוב... מזה תקופה שלא התיישבתי אל מול המסך לבן והתחלתי לתקתק על מקשי המקלדת, אבל האמת, שאני מתגעגעת למגע הפלסטיק הרך והמתחמם של האותיות המכאניות על גבי כריות האצבעות שלי. אז חשבתי לשבת ולנסות פה משהו.
מה חדש? האמת שהכל וכלום.
מצאתי אהבה. כזאת מופלאה ומפתיעה, כמעט כמו התרסקות של כוכב לכת על פני כדוה"א.
אני אומרת זאת בביטחון ועם יד על הלב - אני חושבת שמצאתי את האחד שלי. כן כן, תצקצקו כמה שאתם רוצים אבל אני מאמינה שלצידו נועדתי לבלות את חיי.
מרוב שהכל כל כך אמיתי, כנה, חם ואוהב אפילו אין לי את הצורך להתרברב בפניכם איך, מה, למה, ובאיזו זווית בדיוק הנשמה שלי נשרפת בלהבות.
אבל סמכו עליי, שהיא נשרפת והוא המניאק שמחזיק בגפרור הנשמה שלי.
לימודים...?
אה... עדיין במחשבות... מוצאת את כולם מסביבי בוחרים כיוון כזה או אחר (חוסר מעש מוחלט ובטלה הם גם סוג של כיוון אני מניחה לחלקינו) ואני על פי דבריו "מוכשרת ומוצלחת כמעט ב99% מהמקצועות ואפשרויות הלימוד ולכן גם כ"כ קשה לי לבחור"...
מהפך חיצוני... מרגישה שדרוש שוב שינוי סטייל. מעניין מה מתחבא במעמקי התודעה שלי הפעם.
בדסמ ?
מה אומר לכם הוא לא "שולט מדופלם", הוא לא מחזיק בארסנל צעצועים בחדר, הוא דואג לוודא לשלומי כשהוא מזיין לי את הפה, הוא מתאהב בי מחדש בכל פעם שהשפיך שלו ניגר על הפנים שלי ואני מלקקת את עצמי ומגרגרת בתאווה, הוא אוסר עליי להזדיין איתו במחזור ואני מודה לו על כך.
אין שם כאב. אין שם רכושנות מוסכמת.
אך יש שם את זאת שכנראה כולם כל כך רוצים להגיע אליה - רכושנות בלתי מדוברת.
הוא האדון על הנשמה שלי ואני על שלו. הוא האידיאל עבורי ואני עבורו. דבר לא חזק יותר מאיתנו ביחד.
אז ככה, יום ועוד יום עובר, עובדים, חושבים, לומדים ומסיקים מסקנות, ותנו לי לגלות לכם סוד קטן...
בעצם לא... תגלו בעצמכם.. לילה טוב עד הפעם הבאה... מתי שהיא לא תיהיה... אוליי אכתוב ספר בסוף... אני מבטיחה לפרסם ולספר לכם אם כן.
לילה טוב, שלכם, ניקולט :)
