היי, כאן אני,
חברה שלך, בת זוגתך, זאת שנשבעת לה אמונים, זאת שרצית לקחת לך לאישה.
היי, כן אני,
האישה שלך, הכואבת שלך, הרגישה שלך, הכועסת שלך.
היי, כאן אני,
אהובה שלך, מיוחדת שלך, מטורפת שלך, יחידה שלך.
היי, כאן אני,
שהייתה שלך, הפרודה שלך, עזובה שלך, לבד, שלך.
...
ובכן, תמיד ידעתי שלא יהיה כאן עתיד אמיתי. בעצם, זה שקר, קיוויתי - דבר שאסרתי על עצמי לעשות מזה שנים רבות - קיוויתי שיהיה.
בחרתי להאמין, אחרי המון מחשבה ו"שיכנועים" של הלב, בחרתי להאמין שלא הכל הוא שחור או לבן, שהאיש כאן לצידי שונה ואחר (ואמא אומר שאני אומרת את זה על כ-ל אחד ואחד מכם).
לפניי שבועיים התעורר בו רצון ממשי לטוס. לטייל. דבר מאוד בנאלי - מעכב - שיגרתי - לא משמעותי (במקרה שלו) - והכרוך בלאבד אותי.
הו לא! אל נא תטעו, הגבר שלי חכם וארמומי, או פשוט תמים וטיפש אבל במוחו עליי לחכות לו (!) או לשקול אופצייה של המשכיות כלשהי בינינו בין כה וכה.
לפעמים, אני לא מבינה מה מצאתי בו, תאמינו לי, כשהטיפשות והנאיביות לוקחת את המושכות - כאן רק אלוהים יעזור - ולו, הוא יעזור, כי הוא הרי צם בכיפור.
ובכן, אמר שרוצה לטוס, והאמת, שאני מבינה מאיזה מקום זה מגיע, אני אפילו תומכת בכל הקשור בחקר הכדור עליו אנו חיים. רק ש..., לא כזה הוא המקרה כאן.
"אני לא מעוניין בטיול ארוך על מנת לראות את העולם, אלא - אני לא יודע מה אני רוצה בחיי, אני מבולבל, אבל אוליי החופים החוליים והסמים המעושנים יעזרו לי להחליט".
נו, תגידו? זה לא הדבר הכי מצחיק/טיפשי/בינוני/ פשוט לא חכם ששמעתם?
כיאה לאישה כמוני ששומרת על עצמה ועל נכסיה הרגשיים/פיזיים (טוב נו, משתדלת מאוד מאוד לשמור) מיד התעורר בי הצורך למרוד, להכאיב, להרוס ולמרר.
אחרי שסיימתי עם הצרכים הללו, הגעתי לשלב ההתאבלות, ואחריו הפרידה.
אל תטעו, אנחנו עדיין ביחד. בהגדרה. והגדרות הן דבר יפה. הן כמו מעטפת חיצונית שנועדה לשדר או להסביר לעולם שבחוץ מצבים מסויימים.
מתחת להגדרה אני חושבת שנעלם לי הכבוד => נעלמה ההערכה => נעלם האמון => נעלם הביטחון =>(ראו בחצים כתרשים זרימה אופקי) תגידו לי, האם שכחתי עוד מיסודות הקשר?
אה! אהבה! אתם יודעים, זאת הקללה שלי - הנקמנות, הרוע שמחלחל ומזין אותי ברגע שפוגעים בי אלו שלא הוכיחו דיה כי הטעות הינה בתום.
אז אני נוקמת. אני מתעבת אותך. אני לא רוצה לראות אותך. אני לא רוצה לישון איתך שלא לדבר על סקס. אני בזה לך.
והעיקר? אני לא יודעת כמה זמן הסיוט הזה עוד יימשך לפני שאחד מאיתנו ירים את הכפפה ויגיד "די, עד כאן, אין למה להמשיך",
האמת? שאני מחכה ומתפללת שזה תיהיה אתה, כי הרי אתה הבאת את על עצמך.
אז הנה ברכת הדרך שלי לך - אני לא אנוח, לא אשן ולא ארגע עד שאוודה שכואב לך כ"כ שלא תרצה עוד לחיות.
...
היי, כאן אני,
הנפרדת שלך.
