הנה זה מתחיל.
חיים שלמים עברו.
עשור כמעט.
הכל כאן אותו הדבר אבל אני.. כ"כ שונה.. כ"כ שונה אבל עדיין אותו הדבר כי אחרי הכל הנה גם אני כאן, שוב.
...
לפני חצי שנה בעלי התוודה בפניי שבגד. פעם אחת. ללא משמעות והאמת? הבגידה לא כאבה אבל השקר וההסתרה שבאו אחר כך כן.
כאבו כל כך שלא יכולתי לשאת את זה.
ביקשתי הפוגה ולקחתי זמן לחשוב, לעבד, לחשוב נקי. בלעדיו.
התחלנו טיפול זוגי, האמת? חוויה מעניינת והמטפלת שלנו מדהימה.
למדתי שגם אנשים טובים עושים טעויות.
הצלחתי לראות את האדם שהוא ולא לצבוע את כל חיינו וחייו במעשה שעשה.
זה לקח זמן, השקעה, התמדה אבל זה עבד ושיחרר אותי.
שיחרר אותי מאידאליזציה שהייתה לי.
מהנוקשות שלי עם עצמי לשמור על אמות מוסר ומידות למופת.
...
לפני חודש נכנסתי לכאן שוב, אחרי 8 שנים שלא. למה? לא יודעת.
הסתקרנתי.
ממה? גם לא ברור.
שוטטתי בין הסורגים וליטפתי עם האצבעות שלי את הברזל הקר והמנוכר של המקום הזה, קראתי את עצמי, עשור אחורה.
קראתי אותה ורציתי לחבק חזק, להגיד לה שהכל עוד לפניה וכמה שהיא הולכת להצליח אין לה מושג.
קראתי אותה והתאהבתי בעצמי של היום, כמה צברתי, כמה גדלתי, כמה החכמתי, כמה פרספקטיבה קיבלתי.
קראתי אותה וכעסתי, כעסתי על אותם האנשים שניצלו אותה כאן.
נזכרתי גם איך היא ניצלה אותם בחזרה.
קראתי אותה ואותכם ונזכרתי כמה המקום הזה מאפשר היום יותר מתמיד, כשכבר יש מה להפסיד בחיים, לעטות מסיכה, לא לחשוב, להשתטות, להרגיש, לבלוע וללגום את הקיצוניות של עצמי.
...
חודש עבר ויום שישי הגיע, נכנסתי שוב, שובבה יותר מתמיד למרות שמזויינת בחצי שנה האחרונה כמו שצריך כיאה לזוגיות משתקמת ומתפתחת אחרי משבר.
כתבתם לי, כמו דבורים לדבש, אחד אחרי השני, הגיגים על האחוזים בפרופיל, קריאות פליאה שחזרתי, ניסיונות להבין האם הזוגיות שלי לא אפשרה לי להיות כאן, הצעות לנהג, כפות רגליים נו בקיצור, כל נפלאות התבל.
לקחתי נשימה עמוקה.
ועניתי.
אחד ועוד אחד ועוד, אבל משהו שונה הפעם, אני?
הצורך? המניעים? המחשבות? הגירוי?
אני לא יודעת.
אבל הכל אחר.
היא גדלה, התבגרה, הפכה לתבונית יותר מפעם.
ביקורתית ולא מתוך עוקצנות.
מאתגרת אבל לא לשם האתגר.
אחרת. אני כל כך אחרת.
...
"ניקולט" הוא כותב לי, "עכשיו אני שואל ואת עונה" ואני? מצייתת.
בעלי שלידי שם לב די מהר שאני שובבה יותר מהרגיל ואנחנו צוללים לשיחה, עמוקה, טובה, של חברים, של אמת, כמו שאנחנו יודעים ואוהבים.
"ניקולט, זאת לא רק פנטזיה" הוא כותב ואני... מתמלאת מחשבות, תהיות, חקירה עצמית.
אוך הפריבילגיה שבחקירה עצמית שלא הייתה לי בשנים האחרונות כי הייתי במרוץ.
לחקור. זה מה שאני צריכה.
לא את העולם הבדסמי סוטים שכמוכם. בשביל זה יש לכם עשרות עמודים מגיל 20 שלי.
הפעם זה את עצמי.
רק
את עצמי.
התגעגעתי.
חזרתי.
התחלנו.
