הוא מת על משחקי מילים. גם בלי לראות את הפנים שלו אני יודעת שהוא מרוצה מעצמו כשהוא אומר "אני רוצה להכיר אותך יותר לעומק". אני יודעת גם שבקרוב הוא יהיה כל כך עמוק בתוכי שלא יהיה לי איפה להתחבא.
אני שוכבת על המיטה, קשורה בפישוק איברים, ואת העיניים שלי מכסה כיסוי עיניים לא מאוד סקסי של איזו חברת תעופה שטסתי איתה. היד שלו מוצאת את הדגדגן שלי ומתחילה לעסות אותו.
"החוקים הם כאלה: את תעני על כל השאלות שלי, בפירוט. אם אני ארגיש שאת צריכה עידוד..." כף היד שלו סוטרת לדגדגן שלי. לא חזק מדי, אבל מספיק בשביל להעביר את המסר.
אני מהנהנת. הגרון שלי יבש לגמרי. אני רוצה להגיד שאני צמאה אבל אני לא בטוחה מה המוח הסדיסט שלו יתן לי לשתות.
"מתי הבנת שאת רוצה להיות נשלטת?" הוא מדבר לאט, והאצבע שלו מציירת מעגלים בהתאם לקצב הדיבור שלו.
"כשהייתי בכיתה ד' הייתה לי חברה שהייתה קושרת אותי לפעמים. זה לא היה מיני, אבל לא יכולתי לחכות עד ההפסקה שנלך למכולה מאחורי אולם הספורט... היה שם ריח של חלודה וצבעי גואש ישנים והרבה חבלים מתפרקים. שנתיים אחר כך כבר ידעתי שככה אני רוצה שיזיינו אותי".
האצבע שלו מטיילת בכניסה לכוס שלי. אני מתה שהוא ימלא אותי, אבל הוא מתעכב. "לקחו לך הרבה שנים להתחיל. למה?"
"התביישתי," אני עונה. "לא חשבתי שזה נורמלי. אני זוכרת שיעור אחד במגדר, שהמרצה דיברה על פורנוגרפיה והיא תיארה את כל מה שאני אוהבת ואמרה 'זה מעוות, אלו דברים שאף אישה לא תאהב'. ניסיתי להתאים את עצמי".
הדגדגן הנפוח שלי נתפס בין האצבעות שלו, הוא סוחט אותו. "תספרי לי על הפעם הראשונה שלך כנשלטת".
"זה הבחור ששכבתי איתו אחרי שאני והשני נפרדנו", אני אומרת. נאנסתי שלוש פעמים, או ליתר דיוק: על ידי שלושה אנשים שונים. השני, היה בן הזוג הראשון שלי. חצי שנה שלא הבנתי למה אני לא מצליחה לנשום לידו, ולמה יש לי סיוטים שהוא אונס אותי. לפעמים המוח פשוט לא מסוגל עוד להבין. "לא ממש נמשכתי אליו, והנשיקות שלו היו איומות. אבל באמצע הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא יפליק לי. ואני זוכרת שלא עניתי, ה'כן' פשוט זרח ממני".
"הוא זיין אותך?" האצבעות שלו מושכות בעדינות בשיער הערווה שלי.
אני מהנהנת.
"איך?"
"הוא הכניס לי אצבע. לתחת".
הוא לא יודע את זה, אבל אני שומעת אותו מחייך. הוא נע על הסדינים ונוזל סיכה קר נשפך על אחוריי. הוא לא מבזבז רגע ואצבע אחת ננעצת בתוכי. "ככה?"
"כן".
"ואהבת את זה?"
"מאוד", אני נוהמת.
הוא מוסיף עוד אצבע ומזיין אותי בעדינות. "מישהו פעם זיין את החור הקטן הזה?"
"פעם אחת".
"מי הוא היה?" הוא מגביר מעט את הקצב.
"מישהו ששכבתי איתו כמה פעמים, אחרי השלישי".
הוא צוחק בשקט. "אני חושב שאני מתחיל לראות פה מוטיב חוזר"
אני קופאת. אני רוצה לעצור הכל. להעיף אותו מעלי ולצרוח עליו שהוא דפוק. אבל משהו עוצר אותי. ואלו לא החבלים. הוא שותק. האצבעות שלו עדיין בתוכי אבל הוא הפסיק לזיין אותי.
"תספרי לי עליו".
"הייתי צריכה להיות ממש שיכורה ומסטולה כששכבתי איתו. לא הייתי מסוגלת להתמודד עם זה, אבל הרגשתי שאני חייבת. בפעם השלישית שנפגשנו הוא שאל אם אני רוצה שהוא יזיין אותי בתחת."
הוא חוזר לזיין אותי בעדינות.
"הוא העמיד אותי על ארבע על המיטה שלו והכין אותי עם האצבעות", אצבע שלישית ננעצת בתוכי, אני גונחת. מדמיינת את כל היד שלו נבלעת בתוכי. "ואז הוא חדר אלי. הוא הציע לי להביא ביד תוך כדי".
"ועשית את זה?"
"לא, התנוחה לא הייתה לי נוחה. אז נתתי לו לזיין אותי".
"וגמרת?"
"כן".
"מזה שהוא זיין אותך בתחת, כמו בהמה?" שוב חיוך.
"כן".
הוא מגביר את הקצב של האצבעות שלו. שלוש האצבעות האמצעיות חופרות עמוק בתוכי. "את חושבת שתוכלי לגמור ככה עכשיו?"
אני גונחת בשקט.
"לא ביקשתי שתגנחי, תעני".
"כן", אני רועדת, החור שלי מתכווץ על האצבעות שלו. הוא ממשיך ככה עוד כמה רגעים ומושך אותן החוצה בכמה אחת. אני מרגישה כאילו מישהו נתן לי בוקס עמוק בבטן והוציא לי את כל האוויר.
"לא סיימתי איתך", הוא אומר בחדות. "את יודעת מה אני רוצה לשמוע לפני שאני אתן לך לגמור".
אני מהנהנת. הגוף שלי עדיין נסער מהכמעט-אורגזמה. אני לא רוצה ללכת לשם, אבל האצבע שלו מעסה לי את הדגדגן. ושתי אצבעות נוספות חודרות לתוך הכוס שלי.
"אני רוצה לשמוע על השלישי". בכל סוף משפט שלו האצבעות ננעצות עמוק יותר בתוכי. כמו נקודות. סימני פיסוק או פישוק (אולי אחר כך הוא יעריך את משחק המילים). "אני רוצה לשמוע מה הוא עשה לך. אני רוצה לראות איך זה פצע אותך".
אני מייבבת. אני לא רוצה לדבר עליו כשאני כל כך מגורה.
"אני מקשיב", אני חושבת שאני שומעת נימה של רכות בקולו. איך אפשר שלא. הוא קורא אותי מבפנים ומבחוץ.
"הוא הציע לי טרמפ, וביקש להיכנס רק לרגע לשירותים. אני כל כך לא רציתי, אבל הוא מצא חנייה בקלות ולא שאל אותי. אחר כך הוא נכנס לחדר שלי והתחיל לעשות לי מסאז'".
"נהנית מהמגע שלו?"
"קצת", אני מודה. "אבל הכל קרה כל כך מהר. הוא השכיב אותי על המיטה והוריד לי את החולצה. הוא ניסה למשוך את היד שלי לכיוון הזין שלו".
הוא מוסיף אצבע שלישית לתוכי. שרירי הכוס שלי מתחילים לרטוט ללא שליטה. הוא עוצר שוב ואומר בקול שקט "עוד לא, יש לך עוד הרבה מה לספר, נכון?"
אני מהנהנת. "בסוף הצלחתי לדחוף אותו וללבוש חולצה. ואז זה קרה שוב. הוא שוב היה מעלי, ואני בכיתי והתחננתי שהוא יפסיק".
"איך זה קרה?"
אני נושמת עמוק. אני בחשיכה מוחלטת אבל אני עוצמת את העיניים בכוח. איך זה קרה? הידיים שלי קשורות מעל הראש. אני זוכרת אותו מנסה לקחת את היד לזין שלו. אני לא זוכרת איך זה נראה. למה? כי עצמתי עיניים כל הזמן הזה? כי אני מדחיקה?
"אני לא יודעת, אני לא זוכרת".
למה לא צעקת? למה לא דחפת אותו? למה בכלל נתת לו להיכנס אלייך הביתה? אלו כל השאלות שמתרוצצות לי בראש כבר שנתיים. למה לא היית יותר חזקה מזה? אבל הוא לא שואל אותן. הוא רק מבקש שאני אמשיך לספר. אני מספרת לו איך בסוף נכנסנו לאוטו והוא הסיע אותי, אפילו לא עד לאן שהייתי צריכה להגיע. וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שאין לי זמן לבזבז עכשיו על להיאנס.
"הלכת למשטרה?"
אצבע רביעית נכנסת לתוכי. אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ.
"החוקרת מצאה את התמונה שלו. היא הראתה לי ושאלה אם זה הוא. אמרתי לה שכן, אבל ביקשתי להסתכל עוד קצת. ושוב. ולמרות שידעתי שזה הוא, לא יכולתי להפסיק להסתכל. היא אמרה לי..."
"מה?"
"שיש לו יום הולדת מחר", אני לא מצליחה להחניק את החיוך. אני לא מסתירה שאני מרוצה מעצמי. "ובאמת הביאו אותו לחקירה ביום ההולדת שלו. זה היום שהוא נעצר בו".
"ואחר כך סגרו את התיק?"
"כמה חודשים אחר כך, כן".
"את עדיין מחייכת". אני קופאת, בטוחה שהוא עומד להצליף בי. הוא הזהיר אותי לקחת ברצינות את כל מה שאני מספרת. אבל הוא נשען קדימה ובמשיכה אחת מעיף את כיסוי העיניים שלי. אני ממצמצת בניסיון להפיג את הערפל, אבל בקושי מצליחה לפקוח את העיניים.
"תסתכלי עלי". אני מרימה את הראש עד כמה שאני יכולה. כמעט כל האצבעות שלו בתוכי. הוא מסתכל לי בעיניים ומחכה שאני אצליח למקד את מבטי. "את יודעת מה את?"
בהמה. זונה. חור. שמעתי את זה כבר כל כך הרבה פעמים. אני יודעת.
הוא מכניס את האצבע החמישית והאחרונה לתוכי ומתחיל לעסות את הדגדגן שלי בתנועות כבדות.
"את סמרטוט, אפס שנותנת שיקשרו וישפדו אותה. ואת נהנית מזה, כי את כלבה מיוחמת". אני מייבבת. הוא נשען לעברי כל כך קרוב שאני מרגישה את הנשימה שלו באוזן. "והכי חשוב, את לא נותנת לאף אידיוט להרוס לך את ההנאה".
הדמעות זולגות לי על הלחיים, והוא מנשק אותן. "תגמרי, עכשיו".
"לכבודך?" אני רועדת
"לא", הוא מחייך וצובט את הדגדגן. "לכבודך".
