1. בלילה אחד במרכז תל אביב המילים שלך שכל כך רציתי, הפכו בשר ודם. אז הבנתי שלא ידעתי כלום. ישבת, מחייכת ויפה. שקטה ובוחנת. אחר כך ידעתי בדיוק על מה חשבת. טוב שלא ידעתי אז. והייתי שלך לתקופה שהייתה מתוקה מדי וקצרה מדי. ולכן הפער הוא כל כך בלתי נתפס. הפער שבין הטוב שיצקת על ראשי לכל מה שעשיתי ולא עשיתי שהביא לזה שכמעט ויתרת. יום אחד בטח אבין איך אדם שלא היה לו כלום וקיבל הכול מעדיף לחזור להיות חסר כל. עד שהיום הזה יגיע, סליחה גברתי.
2. לבקשת סליחה יש בדרך כלל שני יעדים. ישות עליונה ובין אדם לחברו. במקרה שלך גברתי, היעד אחד. כן. את יודעת להעניק כאב בדרך שכואב לי לא לזכות בו. אני יודע לנשום מכפות הרגליים שלך כמו דג מתחת למים ואפילו החור ש שלך. ועדיין, כל אלה קטנים מאוד יחסית לערימת המסכות והקליפות שמונחת ממש פה לידי. אני נדהם מגובהה ומהסירחון והרקב שעולה ממנה. בקעתי ממך. עשית אותי אחר. נקי יותר. בשתי ידיים חמות ומחבקות ובלי הרדמה בכלל, קילפת הכול. וזה כאב ובטח עוד יכאב אבל אף אחד בעולם לא עשה בשבילי את מה שאת עשית ובטח עוד תעשי. כן. אני נשלט שלך ואת גברתי. אבל אם חבר זה מישהו שעומד לידי בעת צרה, את החברה הכי טובה שהייתה לי בחיי. יום אחד בטח אבין איך אדם שזכה גם בחברות נדירה וגם בשולטת מדהימה מעדיף לחזור להיות חסר כל. עד שהיום הזה יגיע, סליחה גברתי.
3. ועכשיו אהבה. זה גדל אצלי בלב והוא גואה. וזה לא מפסיק. והאהבה הזאת ניזונה ממבט עינייך, מהחיוך הזה שיש לך שאני מכיר ויודע כמה הוא מיוחד ושונה משאר החיוכים שלך. מידייך שתופסות לי בלחיים חזק חזק ומחבקות. מלב אחד ענק שאין בו גרם אחד של רוע (לא באמת חשבת שתצליחי לעבוד עליי נכון...?). יום אחד בטח אבין איך אדם שזכה לאהוב ולהיות נאהב בעוצמות שהוא לא הכיר מעולם מעדיף לחזור להיות חסר כל. עד שהיום הזה יגיע, סליחה גברתי.
יום אחד בטח אבין איך אדם שזכה לבכות מאושר ומצער באותה דמעה בדיוק מעדיף לחזור לא להרגיש כלום. היום הזה לא יגיע לעולם. את אהבת חיי, סליחה גברתי.
לפני 10 שנים. 21 במרץ 2014 בשעה 7:18
