לפני 10 שנים. 26 במרץ 2014 בשעה 18:47
את יודעת. דיברנו. סיפרת לי. ואז חשבתי להיות עצוב ובכלל, להיכנס למצב הזה שאת לא מרשה לי להיות בו.
אבל אז אמרת שאת הרבה שמחה, קצת עצובה וממש מתרגשת. אז החלטתי שזאת סיבה מספיק טובה להיות שמח. שמח בשבילך שזה בעצם שמח בשבילי. את מבינה גבירתי, את, שאת אהבת חיי, יכולה רק לשמח אותי. אם טוב לך אני שמח. וגם אם זה לא אני, אני שמח. אני אוהב אותך כל כך שעצם המחשבה על זה מעלה את הריח שלך בנחיריים שלי. ואני חושב עלייך עייפה וקצת מצטערת. עטופה בקפוצ׳ון האפור הזה שרק היום הבנתי כמה זה סמלי שדווקא אותו לבשת. ווזה עושה לי גוש בגרון, רטוב בעיניים ורחב בלב.
פוסט בנאלי בטירוף. מצטער.
אהבה כזאת, מיוחדת מספיק בעצמה.