איזה כיף זה להפליג בחושך. איתך. המים מאוד רגועים. הירח באופק גדול וצהוב. משמאל ירדן. לפנינו החושך המצרי. מאחור תל אביב. מימין האורות של אילת. אני מכירה אותם. גם אתה מכיר אותם. מכיר אותם כמו את כף ידך. אותה יד מענגת. מלטפת. היד שלך עלי. היד שמכריזה שייכות. מה שתבקש, אסכים. אם אתנגד אותה יד כבר תדאג לזה. אני מחכה לזה לפעמים. זה נעים לי כשאתה נוגע בי בפראות. במעט כאב אפילו. כשבא לך. למעלה הכוכבים. אני לא יכולה לראות אותם. אתה מושך בשערי לאחור. או. עכשיו אני יכולה לראות אותם, אבל רק לכמה שניות אתה אומר, ואני מצייתת. מרכינה ראש. אני על ארבע. בין כל שלל הכריות על הסיפון. הרוח משחקת עם השיער שלי. "נעים לך", אתה שואל? ואני עונה ש"כן" (אני במקום האהוב עלי. בסוג של טבע. ים. אילת. חופש מוחלט). "כן מה?!", אתה מתפלא. "כן my lord" אני ממהרת להוסיף. אאוץ' כף היד שלך לא אחרה להגיב. "תספרי עד 5" אתה דורש. "בקול". אני סופרת. לא יותר מדי בשקט. לעכשיו זה מספיק. אתה מרוצה. יש רוח קלילה, ואור כתום עמום, בזכותו אתה מזהה את הישבן הוורדרד שלי, שעומד גאה בקרירות המדברית. אתה מלטף אותי לאורך הגוו, צובט אותי מקדימה, חזק, ומצווה עלי להיות בשקט. אני נושכת את השפה התחתונה. רק לא לצעוק. לא קל. אתגר. נעים לך שאני מצליחה לעמוד במשימה. אתה תופס לי בקוקו ודורש שאשים את שתי ידי מאחורי הגוו. מביא חבל. על הספינה יש הרבה חבלים. אתה שואל אם אני רוצה שתקשור אותי חזק. אני עונה שכן. "כן מה?" אוף. שוב לא התרכזתי. "כן my lord". איחרתי עם התגובה. אתה מסביר לי בתקיפות שעלי לבחור מס' מ-1 עד 10. התחת החשוף לרוח גורם לי לבחור בסיפרה 2. אתה מחייך ואומר: "2?! אוקיי, הבנתי אותך. תספרי עד 15!!". אתה מתחיל... ואני סופרת. זה כואב ונעים באותה מידה. חזק אתה מבקש. "תספרי חזק שהכרישים ישמעו". אנחנו לבד ואין לי ברירה. גם הדגים שמעו הפעם. אתה מוציא מהכיס משהו. אני לא יכולה לראות, אבל אני מרגישה. הוא רוטט. במהירות פסיכית. "את לא גומרת בלי אישור שלי!" אתה מצווה. "כן my lord". אני מרוגשת. רטובה. תחושת נעימות מטורפת ועילאית מטפסת, עולה וזורמת בכל העורקים והנימים שלא ידעתי על קיומם. אתה מפסיק בפתאומיות. מושיב אותי זקופה, כשידיי מאחורי גבי. "תמצצי לי"! אתה מחכך את איבר מינך המזדקף בי, בפה שלי, ומאלץ אותי להכניסו עד לסופו לפי. אני מגורה. מחורפנת. משתגעת. אתה תופס בי ומכתיב את הקצב. "אל תסתכלי עלי, תשפילי את המבט למטה, ותעשי לי נעים. את שלי ואני יכול לעשות בך מה שאחפוץ. כשאגיד לך תוכלי להסתכל". אתה מפיל אותי על הגוו וממשיך את האקט. אני נחנקת, המהירות מתגברת, ואני מתחננת על נפשי שתיתן לי לנשום אוויר. אתה מסכים... 5 שניות נשימה ושוב.... שואל אם ארצה שתגמור, אני עונה שכן. מצווה עלי לבקש כמו שצריך. "אני רוצה שתגמור בבקשה, my lord". אתה מחיייך בזוית פיך, ואומר "עדיין לא". אתה מלקק את כולי, נושך חזק את הפיטמות. אתה מכאיב לי. אני צורחת. אתה מכאיב יותר. להראות לי שאתה חזק. חזק מאוד. ולהבהיר שעלי לשתוק. אתה יורד לי.... אני רוצה לגמור. אני מבקשת רשות. "עדיין לא". את שלי ואני אחליט מתי. "כן my lord". "מה שתחליט my lord". "ככה הרבה יותר טוב". אתה מחייך. בואי אלי. עכשיו את יכולה לגמור. אני רואה כוכבים. ולא רק את אלו שבשמיים. אני רואה את אלוהים. היתה לי אורגזמה. והיא שייכת לך.
ולך, רציתי להגיד תודה. שהיית המוזה ומקור ההשראה לסיפור.
