פנטזיה

את סומכת עלי?" שאלת בסמכותיות. "כן my lord".  דלת עץ עבה. נעולה. "מוכנה להפתעה שלך?" אני לא יכולה שלא להבחין בכך שאתה מתרגש מעט. "כן my lord", אני מתרגשת לא פחות ממך. "יש לנו פנטזיה להגשים". אתה ממהר ושולף צרור מפתחות מאחד הכיסים. אתה יודע איזה מפתח לשלוף. הדלת נפתחת בקלות מעושה להחריד. אתה שולף באלגנטיות מעל צווארי את צעיף המשי השחור. אני אכסה לך את העיניים עכשיו.

שולחן ב.ד.ס.מ.X.י ואני עליו. קשורה. על 4. הידיים שלי נשענות על המרפקים שלי. הישבן מזדקר כלפי מעלה. יש לי קולר. גם הוא מעורב בעיניין. הקולר קושר אותי עם השולחן. איך הגעתי למצב הזה? מזה שולחן ב.ד.ס.X.מ.י בכלל? אני לא לגמרי בטוחה. לא ראיתי כלום כשנכנסנו. הובלת אותי בזהירות של מקצוען בין כל הרהיטים. מותר לקרוא לזה רהיטים? אולי הולם יותר לכנותם משחקים לשעלת לילה מאוחרת? צמרמורת נעימה מטפסת לה לאיטה במעלה הגוף. אני מרגישה את הלב שלי פועם בחוזקה, ויורד למטה. כל כך למטה שזה נעים. מאוד נעים. יורד לתחתונים. סוג של "תחתונים". אני  בהחלט לובשת משהו, יותר לכיוון "פס תחרה", תפור לביריות ומחוך שחובק את השדיים שלי מלמטה, כך שהפטמות תהיינה נגישות למתבונן. בואו נעשה סדר, איך הגעתי לפוזיציה הזו בכלל.... (שהיא, מחרמנת לכל הדעות אני חייבת להודות). ובכן, מובלת על ידך כשאיני רואה מאום ("אכסה עכשיו את עינייך בצעיף המשי שלך" אתה קובע), אני שומעת דלת עץ עבה נפתחת לרווחה. שניות אח"כ הדלת נטרקת. ריח חריף של עור ועץ עולה באפי. "תתפשטי", אתה פוקד. אני מסירה את השמלה. "גם את התחתונים". אני עושה כפי שאתה מבקש. "תלבשי את זה". אתה מגיש לי את "הבגדים החדשים שלי". אני לא מהססת "כן my lord". אתה לוקח את ידי ומוביל אותי באיטיות מספר צעדים. "עצרי, ורדי על 4". אתה מכוון אותי שלא אמעד ואעלה על השרפרף כמו שביקשת. אין בכוונתי להמרות את פיך. אתה מלטף את אחורי. כף ידך עולה מטה מעלה, ואתה מצווה: "תבקשי". אוקיי.... לבקש מה?! הלוואי וידעתי. תחשבי מהר המוח הגדול אומר למוח הקטן שלי. הוא לא יהסס להסביר לך בדרך הקשה. לבקש להסיר את כיסוי העיניים? לבקש לעמוד חזרה? לבקש ..."תבקשי יפה, כמו שאת יודעת" קולך קוטע את רצף המחשבות שלי. באלוהים, לבקש מה?? אני נלחצת. כף ידך מלטפת את ישבני הימני, מתרומת ונוחתת בעדינות, מייצרת צמרמורת נעימה. הלב שלי ממזמן דופק כמו משוגע. "אם לא תבקשי, אאלץ להכאיב, תבקשי את ה- spank שלך"! תחושת נעימות מוזרה מתפשטת בתוכי. "בבקשה תכה בי my lord" אני מתעשתת תוך אלפית השנייה. אני מרגישה שאינך נוגע בי לרגע ואח"כ מתחילות ההצלפות. זו לא היתה כף ידך. הייתכן שהיה זה שוט?! נעים כמה שזה כואב. אתה מפסיק אחרי 5.  "יפה. אני מרוצה. זה היה בשבילך. כי ביקשת. התחלת להבין אותי" (אתה נשמע מאוד מרוצה). "עכשיו אני מסכים להסיר לך את כיסוי העיניים". לאט לאט העיניים מתרגלות לאור העמום. אני נמצאת על שולחן אולי שרפרף (לא ניכנס לדקויות), מעוטר במספר טבעות ברזל  וחישוקים בגדלים שונים. אני מבחינה בכך שהספקת להתיישב בכיסא קטיפה אדום, גם אליו מחוברות טבעות ברזל שונות, מעוצבות בעיטורים שונים במקומות שונים. אתה אוחז בידך חפץ שנראה כי יש לו זנבות רבים. זה השוט. אני מצטמררת. "אתה מחייך בהנאה". מולי, על הקיר תלויים מקלות ואביזרים שונים ש.... "מספיק" אתה פוקד. הביטי למטה. "את לא רשאית להסתכל עלי. לא כרגע. זה לטובתך". אני לומדת מהר: "כן my lord" ומשפילה מבט. אתה מתקרב אלי, לשרפרף. אני רואה את המגפיים שלך ולא מעבר. "את רוצה שאשחרר אותך קצת?" אתה תוהה בקול רם. "בבקשה תשחרר אותי my lord" אני עונה במהירות.
"אני מאושר שהבנת סופסוף איך מתנהלים העיניינים בחדר שלנו" אתה מציין ונימה של עונג בקולך. אתה מתיר את הקשירות. אני עדיין משפילה מבט לעבר נעלייך. "מעכשיו, כל פעם את תחכי לי בפוזיציה הזו. על השרפרף. על 4. ראש מושפל מטה, הבנת?". הלב שלי עושה ספירלה בתחתונים והבטן מתהפכת לי בתחושת עונג הזויה "כן my lord". אתה פותח מגירה (מסתבר שבשולחן יש מגירות) ומוציא כדור המחובר לרצועות עור. "תסכלי עלי". אני מרימה מיד את הראש. "תפתחי את הפה, ואל תשמעי קול". אני מהססת. "הישבן שלך לבן מדי" אתה מציין ומלטף אותו עם השוט. "בואי נעזור לך להיות החלטית". Spank! הצלפה אחת ואני פותחת את הפה. אתה מכניס לי את הכדור לפה וסוגר את רצועת העור מאחורי צווארי. אני מובכת. "איך זה מרגיש?" אתה שואל. איך בדיוק אני אמורה לענות לך?! (חולפת בי מחשבה רציונאלית). "אני חושש שלא הבנת שפניתי אליך. את לא רשאית להתעלם ממני. תבחרי מספר. מ-1 עד 10". אני זוכרת יותר מדי טוב מה קרה כשבחרתי בסיפרה שתיים פעם שעברה. "8" אני ממלמלת, ריר נוטף מפי. "לא הבנתי" אתה כועס. "8 מה? יכול להיות שאת לא מדברת ברור?!". אני באמת מתאמצת, אבל מחסום הפה לא מקל עלי. אני מתרכזת וחוזרת "8 my lord". אתה מצליף. "תספרי יחד איתי" אתה מכוון אותי. "אחד בכל צד. לא נקפח אף צד בישבנך הסקסי" הוא מצליף ואני סופרת. "בקול רם, אני לא שומע". אני מגבירה את הווליום. מריירת על השרפרף והרצפה. אני רטובה באופן פסיכי. "אני לא מרשה לך לגמור". לא עדיין. אנחנו מגיעים להצלפה השמינית. "עכשיו התחת שלך מהמם. ורוד סימטרית, כמו שאני אוהב". אתה ניגש קדימה. ושוב אתה דורש: "תסתכלי למטה" . אני רואה אותך מתרחק, שומעת שאתה פותח ארון, וחוזר עם שרשרת שעשויה מלולאות מתכת. אתה משחיל אותה בטבעת שבקולר שעל צווארי וקושר אותה לטבעת אחרת שמזדקרת מהריצפה במרחק מטרים ספורים מהשולחן. אתה מסיר מעלי את מחסום הפה. "תסתכלי כמה בא לי לזיין אותך". אני רואה שאיבר המין שלך גדול ובזיקפה מלאה. "עכשיו אני אזיין אותך מאחור. זה יהיה בשבילי. לא בשבילך. תעמדי. תגעי בקרסוליים שלך". אני מצייתת (אני די גמישה) אתה ניגש למלאכה. אתה מחורמן מאוד, ואתה מזיין אותי בכוח. ומהר. "את רוצה שאגמור?" "כן my lord. תגמור. בבקשה my lord". אני שומעת אותך גונח ונאנח בעוצמה. אתה יוצא מתוכי. ומלטף את גבי. "את יכולה להתיישר עם בא לך. אני גמרתי בתוכך. את שייכת רק לי".