גילוי עצמי

לפני מספר שנים נקלעתי לעוד אחת מההשתלמויות המשעממות של בית הספר. כן, אלו שמביאים להן מרצה שמספר על איזה חזון חינוכי או נותן "השראה" חינוכית בשקל. כפי שאפשר להבין הציפיות שלי היו נמוכות מאוד ולכן הצטיידתי בלפטופ, התמקמתי בשורה האחרונה והתכוונתי לטחון כמה עוגיות זולות עקב תקציב נמוך לכיבוד ראוי. מולנו עלה והתחיל לדבר אדם עם שיער ארוך אסוף בקוקו, מה שהגדיל את המוטיבציה שלי להתעמק במחשב. אבל פתאום, את הקשב שלי תפס משפט שאמר – "אתם לא צריכים לחפש את האושר, מה שאתם צריכים לחפש ולפעול לפיו זה משמעות". ואוו, כאילו חטפתי סטירה מצלצלת! משהו במשפט הזה גרם לי לסחרחורת. אחרי ההרצאה חיפשתי וקראתי עוד חומרים של פרופ' שמעון אזולאי על חשיבות המשמעות ועד כמה מושג האושר בחברה המערבית הוא הרסני.

ולמה אני מספר את כל ההקדמה הזו?  האירוע הזה, אשר שינה לחלוטין את דרכי החשיבה שלי, התקיים פחות או יותר באותה נקודה בה החלטתי לצאת על האור, להפסיק לקרוא וללמוד על בדס"מ ולהתחיל לממש. הבנתי משהו חשוב, שאני צריך לחשוב ולחפש את הדברים שנותנים לי משמעות, ולא אושר.

(כאן אולי המקום לתת את הדוגמא הטובה ביותר של פרופ' אזולאי למהי משמעות ולכך שאנשים פועלים מתוך משמעות – אם תשאל הורה לילדים קטנים ב19:00 בערב האם הוא מאושר, אומר פרופ' אזולאי, תקבל את המחבת עם החביתה בפרצוף. אבל אם תשאל אותם האם למה שאתה עושה עכשיו יש משמעות, תקבל תשובה אחרת. ובכלל, טוען פרופ' אזולאי ההוכחה לכך שבני אדם פועלים לפי משמעות היא שהם מביאים ילדים לעולם.....).
אז החלטתי להתחיל להתנסות. המעבר מקריאה ולימוד למעשה היתה מטלטלת, למרות שהשולטת הראשונה ששירתתי התגלתה כשקרנית, אך המשכתי בדרך. עד היום אני רועד מהתרגשות בכל פעם שעומד מול דלת של שולט/ת. לא פעם חשבתי לעצמי מה מקור הרעד הזה, האם זו רק התרגשות? היום אני חושב שזה רק חלק מכך. הרעד הוא גם מההבנה שאני הולך לעשות פעולה משמעותית. גם סיום השירות מביא איתו רגש מיוחד. לא פעם אני מתאר את הדרך הביתה לאחר סיום שירות כאילו סיימתי עכשיו מדיטציה, כאילו אני על ענן וכולי טעון באנרגיה. זה מה שמשמעות נותנת.

את המשמעות נתנה לי בעבר שולטת מדהימה ששירתתי במשך חודשים רבים. הקשר בנינו היה כל כך מיוחד והיה לי ברור שהיא רוצה לא רק שאשרת אותה ואממש את המטרות שלה אלא גם לשפר ולהעצים אותי. וכך במשך מספר חודשים הייתי במשטר כושר ומזון. במשך כל הקיץ לא נגעתי בשום דבר מתוק, ומי שמכיר אותי יודע עד כמה זה קשה לי, אך עמדתי בכך. כמעט כל יום עשיתי פעילות גופנית, הליכות או סטים שהיא הכתיבה. היה לי קשה, זה לא גרם לי לאושר אבל נתן לי משמעות. ובגלל שזה נתן לי משמעות עמדתי בכך הקפדנות. ידעתי שהקושי הוא למענה, כדי שאהיה עבד טוב שיכול לשרת אותה באופן מיטבי.

לצערי הגיעה הקורונה שבה לא יכלנו להפגש, ובמהלכה גם נתפסתי. הקשר עם השולטת ניתק. אני יודע שהיא התאכזבה וכעסה עלי. ניסיתי לכתוב לה התנצלות אך מעולם לא קיבלתי תשובה.

מתוך הבור שעליו נקלעתי הגיעה קרן אור, אדוני. כאשר חיפשתי משמעות חדשה הוא היה שם. הוא מבין את המסע שאני עושה ואת הנפש שלי, רואה אותי כפי שאני ויודע לשמור עלי. מעט אנשים הבינו או מבינים אותי כמוהו. כאן גם המקום לציין שאדוני נשוי לבן זוגו, אך מכיוון שהעניין הוא לא יחסי מין (ואני לא גיי) אז יש כאן משהו קסום שקשה להסביר במילים. ועוד הבהרה – אדוני ואני לא נפגשנו כלל מאז שהתחלנו את השלב הזה. הכל מתבסס על שיחות בנינו, ועל אמון מלא. אמון הוא הדבר הכי חשוב בבדס"מ, כידוע.

אדוני מעביר אותי תהליך, תהליך בו אני מבין את המשמעות של המילה "עבד". הוא התחיל לאט ומגביר כאשר רואה שאני מוכן לשלב הבא. לעיתים אני נלהב מידי והוא צריך "לעצור סוסים דוהרים", הוכחה נוספת עבורי שהוא כאן עבור טובתי ולא כמניפולציה.

הוכחה למשמעות שאדוני נותן לי אפשר לראות בדוגמא הבאה: אדוני מורה לי מתי לפרסם בבלוג ונותן לי דד-ליינים לכך. לפני שבועיים פספסתי את הדד-ליין ב7 דקות, מה שגרר עונש: לא לגעת באיבר המין שלי בשבוע הקרוב. עכשיו בכנות, לא פעם שולטות שדיברתי איתן נתנו לי הגבלה כזו או אחרת, אך זה היה ברור שזה משחק בלי שום משמעות.  כאן זה היה אחרת. עמדתי בזה.

מכירים את זה שאומרים לא לחשוב על משהו, מה שגורם לכך שתחשבו רק על זה? ככה היה לי בימים הראשונים להוראה של אדוני. 4 הימים הראשונים היו קשים. אבל אחר כך הרצון לגעת באיבר שלי דעך. אבל לא רק זאת, הרגשתי גם יותר מרוכז במהלך היום-יום במשימות שלי ובאמת שאחרי שעברתי את הימים הקשים הרגשתי תחושת התעלות, שעברתי משוכה משמעותית. כל כך משמעותית שאף ביקשתי מאדוני להמשיך את העונש ולהפוך אותו לקבוע. מחר, יום שישי, יסמנו שבועיים ללא גמירה. (למען ההגינות אומר שאתמול דיווחתי לאדוני שנגעתי באיבר שלי, ואני מניח שהעונש שעליו הוא יחליט יהיה קשה. אך אני אעמוד בו כי מבין את המשמעות).

אדוני קבע לי עוד מספר חוקים בהם אני עומד:

1.    כל שימוש בשירותים חייב להיות בישיבה. חוק זה עבר התפתחות לאחרונה וכעת אסור לי לשבת על האסלה אלא ישירות על החרסינה.

2.    השינה היא לפי הדרך שבה אדוני רוצה שעבד יישן – על הגב, שמיכה עד קו הפטמות בלבד (שמיכה, הסביר לי אדוני, היא  פינוק זמני. בקרוב השמיכה תרד לקו המותניים ולאחר מכן אשן ללא שמיכה כלל). כמו כן הידיים לצד הגוף כאשר כפות הידיים מתחת לישבן.

3.    כל ערב בזמן המקלחת עלי לשבת 10 דקות בישיבה יפנית (ממש לא פשוט לברכיים שלי) ולחשוב.

אני עומד בחוקים הללו. הם מחזקים לי את המשמעות של המילה "עבד". אדוני נוגע לי במקומות עמוקים כל כך שאני לא יכול להסביר במילים. אני אסיר תודה על כך שהכניס משמעות לחיי.