גילוי עצמי

שנות נעורי היו בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 (כן, זכיתי לגדול בשנות המוזיקה הטובה!). אני זוכר את התגובות לבנים הראשונים שעשו עגיל באוזן. אחר כך טל ברמן הופיע בטלוויזיה עם פירסינג בגבה, והארץ רעדה (זה אפילו נכלל השיר של אתניקס 😅). אבל אני? אף פעם לא הייתי "מגניב". 

פעם, כמחנך של כיתה ז באה אלי אחת מתלמידותי וגילתה לי סוד כמוס - היא עשתה פירסינג בטבור אבל אסור שההורים שלה יידעו. שנים אחר כך עשיתי פאשלה - היתה לי תלמידת יב עם פירסינג באף, אבל ליום ההורים הגיעה בלי. בתמימות שאלתי אותה היכן הוא, והיא התחילה להחליף צבעים מול הוריה. לא ידעתי שאפשר להסתירו בתוך האף 😅. כמובן שהבנתי שמשהו מוזר ומיד החלפתי נושא......

אף פעם לא דמיינתי אותי עושה פירסינג. זה תמיד נראה לי גס, במיוחד לגברים. לאחרונה, יחד עם עליית רגישות הפטמות שלי (קראו בפוסט הקודם) התחלתי לפנטז על כך. המונח האנגלי body modification  מבטא את הכוח והסמכות שנותן העבד לשנות את חיצוניותו. 

אני אהיה קשור היטב כך שאוכל רק להתפתל קצת. כיסוי עיניים עבה יחסום של אפשרות לראות. גאג כבד ימנע ממני לצעוק ברגע שהמחט תחדור את בשרי. אני אוכל רק לשמוע את שקשוק המכשירים ואת הקול שמנסה להרגיע אותי "אל תדאג עבד, זה יכאב רק קצת". כאשר המלקחיים יחזיקו את הפטמה שלי אדע שכרגע קרוב. המחט תמתח את העור עד שלא יוכל להתגמש עוד ויקרע. כאב חד יפלח אותי ויחד עם ההבנה שגופי אינו תחת החלטתי עוד. חירור הפטמה השניה רק יחזק את התובנה הזו. 

כאשר יורד כיסוי העיניים, המחשבה הראשונה שתעבור לי בראש תהיה - מעניין כמה משקל יוכלו הטבעות הללו להחזיק?