גילוי עצמי

אנחנו כבר כמה שנים ביחסים פתוחים, כתבתי כאן בעבר על הכללים שלנו. וזה טוב, ואני רוצה להמשיך בכך, אבל לאחרונה אני חווה רגש נוסף - קנאה.

רק להסביר ולהבהיר - אני לא מקנא לאשתי. להיפך, אני מפרגן ושמח עבורה וממש נעים לי לראות את המסע שהיא עוברת. וכמובן שזה משפיע באופן חיובי על היחסים שלנו ☺️. אבל אני כן מקנא. מקנא באשתי. אני מקנא כי אני לא מצליח ליצר מפגשים ומערכות יחסים. מקסימום דייט פה ושם מידי כמה חודשים. 

ואני לא ככ מצליח להבין למה. מה אני עושה לא נכון? אני בן 50 (אולי הגיל?), עובד בעבודות מעניינות, יכול לנהל שיחה, קצת בכושר, לא נראה כמו בראד פיט אבל גם לא שרק, מחובר לרגש ולאינטימיות, לא מחפש רק סקס אלא אשכרה חברה (אולי זו הבעיה?).

פאק, אני קורא את מה שאני כותב ונשמע כמו כל הגברים שאני בז להם שכותבים "זה לא פייר כמה קשה למצוא בת זוג......". אוף, למה הפכתי? אבל, להבדיל, אני לא מאשים אף אחת בכך. אני רק תוהה לגבי מצבי. אני תמיד מעדיף לדעת ולהבין את כללי המשחק כדי לדעת איך ואם להשתתף. אני משתדל לקחת את הרגש הזה ולהפוך אותו למשהו חיובי.

אבל בבסיס אני מקנא. לא מקנא לאשתי, מקנא באשתי. איזה הבדל אות אחת עושה. זו קנאה חיובית, כמו שבסרט הארי אומר למלצר I'll have what she's having.