גילוי עצמי

לכבוד (לכבוד? לא מצאתי מילה אחרת) יומהולדת 50 נסעתי ללונדון. בתוכנית היו:

3 הופעות 

2 הצגות 

1 מירוץ 10 ק"מ.

נסעתי לשמוע מוסיקה שליוותה אותי בנקודות הזמן. ניל יאנג נתן הופעה מדהימה. סטיבי וונדר קצת אכזב. אואזיס היו חד פעמיים, הופעה שנשארת אצלך בגוף הרבה זמן. הם היו להקת הנעורים המאוחרים דרך השירות הצבאי שלי. באיזשהו שלב אפילו קניתי משקפי שמש מרובעים קטנים כמו שהיו לאחד מהאחים גלאגר.

זו היתה נסיעה שהיא גם קצת נסיעה בזמן "בחזרה לעתיד", מה גם שהלכתי לראות את המחזמר 😅. זה מאפשר לחשוב על האדם שהייתי, על התחנות השונות ועל מי שאני היום. מה אהבתי, מה נשאר. 

גם רצתי במירוץ שעשיתי לפני שנתיים, כאשר גרנו באנגליה הפעם היה קשה יותר כי המלחמה קטעה את האימונים והגעתי בכושר פחות טוב. ברך ימין שכואבת עד עכשיו היא גם תזכורת לזמן.  אבל הדברים הללו עושים אותי למי שאני - המוזיקה שריגשה אותי אז עדיין גרמה לי לרקד ולצרוח בטירוף והריצה גם אם היתה קשה נתנה לי תחושת סיפוק. 

זמן הוא חומר טוב. אז אולי כן "לכבוד"