עומד בדירה, קומה שלישית, לצווארי הקולר, מנקה מהחלון והתריסים המון אבק שהצטבר לאורך כל הקיץ. אני מתחיל בניקוי החלון. "תנקה גם מהצד השני", היא אומרת. רגע, אני חושב, זה אומר לפתוח את החלון ולהיות חשוף עם הקולר לכל מי שעובר למטה או מי שנמצא בבניין ממול ומסתכל בחלון...... אני נזכר איך השולטת הראשונה שאצלה ניקיתי היתה מוודאת שהתריסים סגורים וכל פעם שואלת אותי האם השכנים ראו אותי נכנס. כנראה הביטחון האישי של זו שבוהה לי בגב עכשיו, עושה את כל ההבדל בין אז לעכשיו.
אז אני פותח את החלון לרווחה, מושיט יד ארוכה ומנקה מצידו החיצוני של החלון. הרי פקודות יש לבצע. תוך כדי אני מביט למטה, על האנשים שעוברים. מה היו חושבים אם היו מביטים למעלה? מה היו חושבים על הגבר עם הקולר שמנקה חלון? האם היו מבינים? איך הייתי נראה להם?
הנה אני בפנים, בתוך הדירה, מנקה. רק בתוך הדירה אני מראה את הפנימיות שלי, כעבד הזקוק לשרת. עוד מעט, בסוף עבודות הניקיון, אצא החוצה ואהיה כמו אותם אנשים ההולכים ברחוב. בחוץ אני משחק את במשחק, לא מראה את הפנים.
שעה וחצי לאחר מכן אני מסיים לנקות. היא מרוצה ואומרת שעשיתי היום עבודה טובה. בראש מורכן (אסור לי להסתכל בעיניה) אני מודה לה על שאפשרה לי לנקות ולשרת. אני לוקח את שקית הזבל ויורד לרחוב. זורק את הזבל לפח ומתחיל ללכת. מתחת לחלון, אני מרים את הראש להסתכל למעלה.
