גילוי עצמי

יש איזו קונספציה שבדס"מ  חייב להיות קודר, שחור. מישהו צריך לזחול על הרצפה. לנשלטת קוראים "כלבה" או "זונה" ולנשלט "אפס". למישהו צריכה להיות חדירה כואבת. פרצוף סובל, מישהו נהנה לראות אותו מהצד השני. אני קורא כאן המון בלוגים שמספרים על התהפכויות הנפש, ייסורי הציפיה, "הו אהובי/אדוני/גבירתי מתי תשובי אלי" וכו'. אחלה, יש לזה מקום, כמובן. אבל אני חושב שזו תוצאה של מחשבה חברתית שבדס"מ זה (בעיקר) משהו מיני או סקסואלי ולא סגנון חיים. סשן, ולא משהו מתמשך. פריים מסרט שהוקרן בשנות ה90 בRTL.

חבל, זה מפספס. בדס"מ הוא בעיקר...... כיף! צחוק זה דבר כל כך משחרר ונעים. ) יש משהו מאוד אמיתי, אנושי כנה ובוטח כאשר שני אנשים צוחקים יחד. לא, וזה ממש לא פוגע ביחסי הכוחות (לא מצאתי תרגום טוב יותר לpower exchange).

ההמלצה העיקרית שלי למי שמעוניין בסגנון החיים היא לקרוא ולקרוא ולקרוא ולקרוא. תפתחו פרופיל בfetlife, זה חינם ומעולה, ופשוט תקרוא פורומים ודיונים מדהימים. 

סוף שבוע שמח שיהיה לכולם :)