יוצא לאור

בימים האחרונים נתקלתי כאן בלא מעט צער וכאב מבצבץ בין שורות הבלוגים שאתן הנשים כאן כותבות. המון התייסרות שנעה בין רצון למות (הפוסט נמחק לאחר מכן) לבין כמיהה עזה לחוש שוב את אשר ההוא שעזב גרם לחוש.

אין לי ספק שקשה לכן, לא קל להתמודד עם ריק וחוסר גדולים. במיוחד כשזה משהו שנוגע ברצונות, צרכים ומאווים כה מהותיים ועמוקים.

אני לא אהיה קיטשי ואקדיש לכן את השיר הבא. הו, ממש ממש לא. תשכחו מזה.

אני רק אספר לכן שפעם, לפני לא מעט שנים. הוא האיר לי דרך, והוא ממשיך להאיר עד היום.

It's you - it's you - it's you I'm talkin' to -Well, you (it's you) - you (it's you) - you I'm talking to now.
Why do you look so sad and forsaken?
When one door is closed, don't you know other is open?