יוצא לאור

אחד השירים שאני מאוד אוהב הוא Mad World של אחת מלהקות האייטיז החביבה עלי.. Tears for Fears

תמיד סלדתי מהשורות "החלומות בהם מתתי, היו החלומות הטובים ביותר שחלמתי מעולם". אף פעם לא התחברתי לייאוש כה עמוק כפי ששורות אלו מבטאות, גם לא לרחמים עצמיים. ממש לא.

לכל השאר, דווקא כן.

אני רואה את האנשים שרצים במעגלים, חוזרים על אותם דפוסים ותבניות, על אותן טעויות, ועל אותן תליות אשמה באחרים או בגורמים החיצוניים. ואז, מתחילים את המעגל מחדש. רק בכדי להתפרק ולהתרסק שוב על אותו חוף שאינו חוף מבטחים כלל וכלל.

אח"כ קמים, ממשיכים.. ולא מבינים למה מרגישים מפורקים, ריקים, לא מסופקים.

קצת עצוב, לא?

סתם שמעתי את השיר עכשיו במקרה, והוא העלה בי הרהורים.

בגלל שאנחנו בכלוב ולא בפורום הרהורי ליבי.  אסיים בשורה יותר מתאימה.. שלא תגידו שאני מקפח אתכם אם קראתם עד כאן :)

ואח"כ, הם הולכים לאונן :)

{אם לא הבנתם את ההומור, אל תתאמצו:) }

Children waiting for the day they feel good
Happy birthday
Happy birthday
And to feel the way that every child should
Sit and listen
Sit and listen
Went to school and I was very nervous
No one knew me
No one knew me
Hello teacher tell me what's my lesson
Look right through me
Look right through me