יוצא לאור

פעם היה ילד שהיה מעורב בתאונת דרכים. עקב התאונה, הוא נאלץ לא לפקוד את ספסל הלימודים במשך זמן רב.

לכשחזר הילד הזה אל בית הספר, ראו כולם כי שיערו השחור הפך כולו ללבן בהיר.

"זה בגלל התאונה" הוא זעק, ניסה להסביר... "זה קרה כשהמכוניות התנגשו בעוצמה כל כך חזקה.."

ופעם היתה ילדה, שמאז ומעולם נמנעה מלהכנס לחדר ההלבשה עם חברותיה.

יום אחד, כשחברותיה הכריחו אותה להחליף בגדים בנוכחותן. הן גילו כי כל גופה מכוסה כתמי לידה.

היא לא הצליחה להסביר להן שהכתמים תמיד היו שם :(

גם הילד וגם הילדה התנחמו בעובדה שהיה ילד נוסף.. ילד שמצבו היה גרוע משלהם.

כן, היה ילד נוסף. ילד שהוריו הכריחו אותו לשוב הביתה מיד אחרי הלימודים. וכשהם היו הולכים לכנסיה אליה השתייכו, היו רועדים ומתנודדים כאחוזי אקסטזה. ולילד הזה.. לא היה איך להסביר את התופעה.

למה נזכרתי בשיר הזה (קישור בסוף)? כנראה שנתקלתי בזמן האחרון ביותר מדי דברים שהזכירו לי אותו, ודווקא לא בכלוב. אז אם את (תהיי אשר תהיי) חושבת שמדובר בך, את טועה.

היתה האישה הרווקה הזו שהיתה עיוורת ותלושה מהמציאות רוב חייה, ופתאום כשהיא עוברת סוג של התעוררות ומנסה להרכיב את עצמה מחדש. היא מנסה להסביר את עצמה לאלה שלא מעוניינים בכלל להקשיב.

היא מנסה למצוא את האחד, האחד שיתעניין בה במשוואה נטולת סקס בהתחלה. ומתפלאת שכולם נעלמים לה. בגילאים האלה, אנשים פחות סבלניים לאידיליה רומנטית של שנות העשרה.

וגם אחת גרושה, שחושבת שהעולם סובב סביבה וכל השעונים מתקתקים בקצב שלה. ובכל פעם שהיא מתמודדת עם שעון שמתקתק בקצב אחר, היא פורקת עליו את כל הכעסים כי היא לא מסוגלת להבין ולקבל.

לכל אחד ואחת יש בועה. וזה לא תמיד נעים כשהבועה מתפוצצת אם היא היתה מאוד מנותקת מהמציאות.

זהו, עכשיו אפשר להנות מהשיר. הפעם בטוח תקשיבו למילים :)

http://www.youtube.com/watch?v=vIbcqgXh5-4