בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יוצא לאור

לפני 10 שנים. 9 ביולי 2014 בשעה 19:40

שיר שהתנגן היום ברדיו. כשהתענגתי על קולה הענוג של קייט בוש, לא ידעתי שמייל יגיע ויבשר לי על קטי אחת שמצאה את היתקליף שלה :)

שמחתי לשמוע, גם לקרוא :)

 

בחוץ, על אדמת הביצות, ליללות הרוח הפרועה. היינו מתגלגלים בירוק ונופלים פרקדן.

היה לך מזג דומה לקנאתי, חם מדי, חמדן מדי.

איך יכלת לעזוב אותי, כשהייתי צריכה שתהיה ברשותי.

שנאתי אותך.. גם אהבתיך.

חלומות רעים בלילה, הם מבשרים לי שאני עומדת להפסיד בקרב, מותירים נטושה מאחור את אנקת הגבהים שלי.

 

היתקליף, זו אני, קטי שלך, שבתי הביתה עכשיו.

כ"כ קר לי, הכנס אותי אל חלונך.

 

אווו.. מחשיך עכשיו, הופך להיות בודד בקצה המרוחק מימך.

עורגת ומשתוקקת אליך, מוצאת שבלעדיך הכל מתמוטט.

אני שבה אליך אהובי, היתקליף האכזר. חלומי היחיד.. אדוני היחיד.

 

זמן רב מדי, נדדתי בלילות. אני חוזרת עכשיו להיות לצידו, לתקן את המצב.

אני חוזרת הביתה, אל אנקת הגבהים שלי

 

היתקליף, זו אני, קטי שלך, שבתי הביתה עכשיו.

כ"כ קר לי, הכנס אותי אל חלונך.

 

אוווו.. תן לי את זה, תן לי לאחוז בנשמתך, אתה יודע שזו אני, קטי, קטי שלך.

 

מתגבשת - פלטינום המרגיש ממרחקים...
זוכר? כשרוצים ומושיטים ידיים, מקבלים.
גם אם נכווים ושוב נכווים, העיקר שלא מכבים.
שמחה ואושר!
לפני 10 שנים
Platinum​(שולט) - לפעמים אני מופתע בעצמי מהיכולת הזו להרגיש מרחוק - לעיתים בלי להיות מודע לכך כלל וכלל.

בטח שאני זוכר, רוצה ומושיט את ידיי ולא חושש מכוויות, הן מחלימות ממילא :)

שמחה ואושר גם לך :)
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י