די מזמן לא כתבתי כאן. למעשה, יצא לי בתקופה האחרונה לבקר פה ממש מעט. הייתי צריך להקדיש זמן וכח לכל כך הרבה דברים עד שכמעט ולא נחה עלי מוזת הכתיבה. ואם כבר דגדג לי באצבעות, זה קרה באמצע יום העבודה דווקא ועד הערב, הכל נשכח כמו לא היה. חבל, אני מאוד אוהב לכתוב את עצמי.
בימים האחרונים, יש שיר שלא יוצא לי מהראש. גם הצלילים, גם הקול של הזמרת, וגם המילים.
וזה מזכיר לי כמה מכן ראיתי כאן באתר, מבקשות להכיר, לטעום, להתנסות, להתמסר, לרצות, להעניק, לשרת.
עונדות את הטייטל "נשלטת" בתקווה, בהתלהבות מהולה בחשש מתוק, לעיתים גם בשמחה.
וראיתי גם את הטייטל נעלם, מתחלף ב "אחרת" או "לא בעסק", את הבלוגים מתמלאים במרירות ואכזבה.
פעמים הטייטל נשאר, פעמים אחרות הוא שוב מתחלף בתקווה ולעיתים חוזר חלילה.
השיר מזכיר לי את כל הפעמים בהן קראתי בשורות וביניהן את אלה המחפשות מישהו ללכת בעקבותיו בביטחה ובאמונה מלאה עד עיוורת בכל תנאי. ויש בזה משהו שנוגע, מגרה ומרגש בכל תהליך החיפוש והמציאה. כי יש בזה גם המון גילוי עצמי.
העולם המדהים הזה, לא מפסיק לרתק.