יש נשלטת אחת.. היא כותבת פה לעיתים (לא תמיד יוצא לי לעקוב), יש בכתיבה שלה משהו שמאוד נוגע בי אישית. ההתרפקות שלה על העבר שלעיתים מבצבץ אל ההווה מזכירה לי ימים עברו בהם היה לי קשה להתנתק מהעבר.
הכתיבה שלה קסומה בעיניי. פשוטה, כנה, מלאה ברגש, ולרוב היא נוגה. משקפת את המלחמה המתמשכת שלה עם העבר, בכדי לנוע אל העתיד. לצערי, ללא הצלחה של ממש עד לפעם האחרונה בה קראתי משורותיה.
היא אחת, אבל כמוה יש עוד רבות. ובין שלל השורות והמילים הנכתבות אני לא יכול שלא לקרוא זעקה אחת פשוטה.. זעקה ליחס וחום אנושיים בסיסיים.
לא, אני לא מדבר בהכרח על התאהבות או אהבה גדולה. לפעמים זה מסתכם בצורך הבסיסי של לקבל תשומת לב אמיתית, חום, יחס, תשומת לב ומידה מסויימת של חיבה וביטחון ולדעת שאנחנו רצויים ומתקבלים כפי שאנחנו.
אל חתולים פצועים, לא ניתן להתקרב באמת. הם ימהרו לשרוט גם וטרינר שינסה להגיש להם עזרה ראשונה. גם נפש פצועה תמהר להתגונן עד שבאופן אירוני, כנראה תפגוש במתק שפתיו של השוחט הבא.
וכך, עולם כמנהגו נוהג ובכל פעם ממשיכים הלאה לחפש מזור לפצעי העבר בקשר חדש, אולי הפעם זה יהיה הקשר הזה שיגרום לה להרגיש "טוב לי, הגעתי לחוף המבטחים שלי והוא יציב מכל קודמיו"
כבר כתבתי פוסט על השיר הנהדר הזה לפני כשנה וחצי. אז זה היה בהקשר לחלומות והגשמתם באופן כללי.
מאז עברו ימים רבים (טוב, לא כל כך הרבה אבל תודו שזה נשמע טוב) בהם נתקלתי שוב ושוב בסיפורי החיים של אלה שמבקשות לעצמן את הגשמת החלום הקטן הזה.. המקום החם והנעים הזה שבו הן גם מישהי ולא רק משהו. המקום הזה שמעניק להן משמעות אישית הרבה יותר אמיתית ושלמה מאשר קודם.
והשיר הזה, שמתנגן הרבה בתחנות הרדיו השונות. כל כך מתאים לתאר את הרצון הזה, להרגיש חשובה למישהו, להרגיש משמעותית באמת, להרגיש שלצד השני אכפת ואת חשובה לו, כאדם.
"
הייתי בניו-אמסטרדם, בהיתי בנערה זהובת השיער.
מר. ג'ונס פצח בשיחה עם רקדנית פלמנקו שחורת שיער.
אתם יודעים, היא רוקדת לצלילי הגיטרה של אביו, ולפתע היא כה יפה.
כולנו רוצים דברים יפים, הלוואי והייתי אני יפה.
אז בואו נרקוד את הדממה אל תוך הבוקר.
חדלי מריה, הראי לי מעט מהריקודים הספרדיים האלה שאת יודעת.
העבר לי בקבוק מר. ג'ונס.
האמינו בי, עזרו לי להאמין בכל דבר שהוא, כי אני רוצה להיות בעל אמונה. כן!
מר. ג'ונס ואני מספרים אגדות אחד לשני, ובוהים בנשים היפות.
"היא מסתכלת עליך, אה לא, לא. היא מביטה בי"
מחייכים שטופים באורות הבהירים המגיעים מכל עבר.
כשכולם אוהבים אותך, לעולם לא תוכל להיות בודד.
אני רוצה לצייר את תמונתי, לצייר את עצמי בכחול ואדום ושחור ואפור.
כל הצבעים היפים הם בעלי משמעות רבה מאוד.
אתם יודעים, אפור הוא הצבע האהוב עלי
הרגשתי כ"כ סמלי אתמול.
לו הייתי מכיר את פיקאסו, הייתי קונה לעצמי גיטרה אפורה ומנגן.
מר. ג'ונס ואני מביטים אל העתיד. כן, אנו בוהים בנשים היפות.
"היא מביטה בך.. אממ לא נראה לי, היא מביטה בי"
עומד באור הזרקורים, קניתי לעצמי גיטרה אפורה.
כשכולם אוהבים אותי, לעולם לא אהיה בודד, לעולם לא אהיה בודד. אמרתי שלעולם לא אהיה בודד.
אני רוצה להיות אריה, כולם רוצים להיות בעלי הליכה חתולית.
כולנו רוצים להיות כוכבים גדולים, לכל אחד יש סיבות שונות לרצון הזה
האמינו בי, כי אני, איני מאמין בדבר. ואני.. רוצה להיות מישהו שמאמינים בו..
מר. ג'ונס ואני, מדדים ומועדים לאורך הרובע הספרדי.
כן, אנו בוהים בנשים היפות.
"היא מושלמת בשבילך. בנאדם, חייבת להיות מישהי בשבילי"
אני רוצה להיות בוב דילן
מר. ג'ונס מייחל להיות אדם קצת יותר מגניב.
כשכולם אוהבים אותך יקירי, זה בערך הכי מגניב שאתה יכול להיות.
מר. ג'ונס ואני בוהים בוידאו.
כשאני מסתכל בטלוויזיה, אני רוצה לראות את עצמי בוהה בי בחזרה.
כולנו רוצים להיות כוכבים גדולים, אך איננו יודעים למה וואיננו יודעים איך
אבל כשכולם אוהבים אותי, אני רוצה להיות הכי מאושר שאני יכול.
מר. ג'ונס ואני.. אנחנו נהיה כוכבים גדולים...
"