"שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב
שמלבדם אני עצוב גם בגללך.
ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב,
אני יודע, משהו פה משתנה.
הנה ענן,
דומה לעוד עננים שכבר חלפו,
ובכל זאת עוד - אני רואה צורות."
התחלה חדשה במקום חדש. על הרצפה יש עדיין קרטונים שטרם סיימתי לרוקן ולארגן את תכולתם בדירה.
שינוי המקום, שינויי מזג האוויר ועוד כמה דברים הביאו גם אותי לחשוב על מה שמשתנה בי, על מה אני רוצה.
מאז הצטרפתי, זכיתי להכיר כמה וכמה מנשות הכלוב. בכולן הצלחתי לגעת, את חלקן אפילו מאוד חיבבתי והן חיבבו או אהבו אותי בדרכן בחזרה. זה טבעם של קשרים אינטימיים אמיתיים, הרגשות לא מאחרים לבוא משני הצדדים.
אלה שהכירו אותי, יודעות שאני לא "שולט" טיפוסי. מפגשים איתי אינם ריטואל קבוע של הפשטה, הצלפות, קשירות ושאר מרעין בישין.
אני אמנם משתמש באביזרים שונים (במיוחד בהתחלה) אבל הם לא העיקר. העיקר הוא להכנס פנימה, אל הנפש והרגש ולמצוא את השליטה שם.. עמוק בפנים. אחרת, זה רק תיאטרון עבורי.
מאורעות התקופה האחרונה הביאו אותי להבין כמה אני מתגעגע לעומק... להרגיש... לאהוב... לחוש תשוקה אמיתית...
לא רוצה "תיאטרון בדס"מ". לא רוצה "כאילו"
רוצה מישהי שתגרום לי לרצות לחבק ולעטוף אותה ללא הרף - ולהרגיש איך היא נמסה אל תוכי.
רוצה מישהי שתגרום לי לרצות לנשק אותה מתוך תוכי.
רוצה מישהי שתצליח לגעת בי עמוק בפנים ולפתוח את ברז הרגשות עד הסוף.
היא לא תצטרך להתאמץ, היא רק תצטרך להיות הנכונה, ופשוט להיות היא.
ובתמורה, היא תקבל את השליטה הכי עמוקה בעולם. השולט שבי מונע מהרגש, וחלק לא מבוטל ממנו עדיין נעול מאחרי הברז שטרם נפתח.
מתגעגע שוב להרגיש, ואין שיר מתאים יותר מהביצוע המדהים הבא של לאונרד כהן, האחד והיחיד לתאר זאת.
