יוצא לאור

כשהייתי בן 23 בערך, היתה לי נשלטת. היא הייתה "קצת" יותר מבוגרת ממני (ב20 שנים), והיא היתה הראשונה.

זה בכלל לא התחיל כקשר של שליטה אלא של יזיזות עמוקה. בימים ההם, לא ידעתי בכלל מהי שליטה ומהו בדס"מ. גם אינטרנט לא היה אז.

זה היה עבורי לחיות בפנטזיה שבכלל לא ידעתי שיש לי, ושעשתה לי (ולה) כ"כ טוב.

כשהקשר ההוא הסתיים, נחתתי בחזרה בעולם "הנורמטיבי" כאחד האדם, עם הזכרון המתוק של הפנטזיה.

שנים לאחר מכן, כשכבר היה לי מחשב ואינטרנט אבל אתר "הכלוב" עדיין לא הוקם. נתקלתי באתר עם סיפורים אירוטיים שחלקם עסקו בשליטה. ורק אז, הבנתי מה יצא ממני אז בתקופה ההיא ונבע החוצה בטבעיות. וגם, שיש עוד הרבה כמותי ושהשליטה היא חלק מהבדס"מ.

אני לרוב ממעט לקרוא בבלוגים והפרסומים כאן במגזין. והשבוע, נתקלתי בשורה שתפסה את עיני ופיתתה אותי לקרוא את הסיפור הזה.

קראתי.. קראתי.. ונהניתי.

מחמאותי על הכתיבה, ועל הסגנון התרבותי (והאותנטי לטעמי). הסיפור הזה הזכיר לי את הסיפורים על שליטה שקראתי אז, בימים ההם, והיו כל כך קסומים בעיניי. ואפילו, היו בהם דיאלוגים של ממש ולא רק נביחות של "על ארבע, כלבה".

לא צריך לנבוח ולהרעיש בשביל לשלוט, גם לא צריך ציוד אימתני. צריך רק רצון הדדי בשביל בסיס טוב ואת היכולת להעניק ולקבל התמסרות.

ולפעמים, הפתגם "יותר מאשר העגל רוצה לינוק, פרה רוצה להניק" יכול להפוך למציאות.

ואם כבר בסיפורים בניחוח של פעם עסקינן. אין מתאים יותר מהשיר הזה ללוות את הפוסט