יוצא לאור

"הימים חולפים, שנה עוברת. אבל המנגינה, לעולם נשארת." כתב פעם מישהו.

הימים באמת חולפים, השנים עוברות. לפעמים זה נראה ממש לאט, כאילו הזמן עצר מלכת. ולפעמים, נדמה שהזמן טס.

וואלה, לא רע לי בחיים. להיפך, אין לי על מה להתלונן, גם אם לא מעט דברים רחוקים מלהיות מושלמים.

אבל משהו חסר, יש רעב פנימי שלא מפסיק לנקר, שלא מגיע לשובע.

לרוב, הוא לא מפריע. מניח לי לשכוח מקיומו.

ופתאום הגיעה נורית והזכירה לי את התחושה הזו, שמבצבצת לה מדי פעם "זה לא מה שישביע את רעבוני, זה לא מה שיניח את דעתי"

https://www.youtube.com/watch?v=oy_APRGgn8A