בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקרנות מאוחרת

מה-יתרון העושה באשר הוא עמל?
את-הכול עשה, יפה בעיתו ...

החוויות שאנחנו עוברים, מביאות אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד.
כל אחד מאיתנו עובר אותם אחרת....לא פשוט הענין הזה אבל אפשרי :)
וכאן אני כותבת את עצמי ועל עצמי...
לפני 6 שנים. 21 בנובמבר 2017 בשעה 7:30

"תפקחי את העיניים הביטי בי"
אתה אוחז בלחיי ומקבע את המבט שלי בתוך עיניך
"תזיין אותה ותגמור לה על הגב" אתה אומר לו,
וממשיך להביט לתוך עיני.
הוא כותש אותי מאחור, ממלמל מילים. אני מרגישה אותו מזיין בשבילך.
"רק אני מחליט מי מזיין אותך" עיניך לא משות מעיני
כף ידך האחת מקבעת אותי בדיוק בגובה העיניים שלך
השניה מלטפת לי את עצמות הלחיים
כשלפתע הלחי שורפת מכף ידך שסטרה בחזקה
העיניים פקוחות כשהוא מזיין אותך, מביטות בי" עינך עמוק בתוך עיני
"אני מחליט גם איפה בכוס, תחת או בפה, זה ברור לך נכון?"
אני מהנהנת, ולא מורידה מבט הפעם
ברור לי שהעיניים הללו שלך ילכו איתי לכל מקום ימצאו איתי בכל מחשבה.
"תגמור" אתה פוקד.

הוא גומר ואתה נותן לי לשקוע בצוואר שלך כדי שגם הריח שלך ילך איתי עוד כמה ימים עד הפעם הבאה.

 

בוקר רטוב וטוב 😊

לפני 6 שנים. 18 בנובמבר 2017 בשעה 19:36

אחרי ימים ארוכים ומאד עמוסים שלו אנחנו מגיעים אליו -
.....
אני לא יכולה להפסיק לגעת בך, להסניף, ללקק, לנשק למצוץ ולחבק וכדי שארגע אתה פשוט קושר אותי ועושה בי כרצונך, משתמש מתענג בפה בלשון בכוס, אולי גם בישבן :)
אחרי שכולנו נרגעים קצת, אתה שולח אותנו לישון בחדר לידך, דלת מפרידה בין החדרים.
אתה מורה לי להגיע אליך למיטה לפני שאתה מתעורר, לעזור לך להתעורר עם פי ולשוני.
אתה לא אומר שעה ואני זוכרת שאמרת שאתה מתעורר מאד בקלות, מכל פיפס.
בשש בבוקר אני נכנסת לחדר שלך ומתיישבת למרגלות המיטה קרוב לכפות רגליך.
אתה זז כאילו הרגשת בי נכנסת ואז אני מתחילה ללקק בעדינות וביסודיות את הרגליים שלך.
את הבהונות שלך, אחת אחת ואת השקעים שבניהם,
אתה עם עיניים סגורות אבל אני שומעת את הנשימות שלך, ומבינה שאתה מתחיל להתעורר.
אני מתחילה לעלות רק עם מגע הלשון והשפתיים שלי במעלה רגלייך המוצקת והיפות שאני כלכך מתגעגעת להרגיש אותן עלי,
מועכות ומוחצות אותי, אוספות אותי לחיבוק שכמעט לא מאפשר לי לנשום.
הלשון והשפתיים מתעכבות על כל חלק ברגליך ואני עולה לכיוון הביצים שלך
שם אני עושה עצירה, זה הבית שלי שם, אני נעצרת, נושמת עמוק לתוכי את הריח שלך, ומתחילה ללקק, למצוץ ולינוק אותם,
עינך נפתחות מעט ואני מרגישה אותך מסתכל ומחייך, אני מרימה את עיני ואתה מאשר לי להשתמש גם בידיים.
הפה שלי עדיין על הביצים שלך, הן מלאות געגוע אלי 😄 ואני מעסה אותן גם עם הידיים.
האף שלי נוגע קלות בזין שלך ואני מבינה שהוא מאד התגעגע אלי והוא כבר זקור להפליא.
אני שהתגעגעתי איליו כלכך ונראה שלעולם לא אשבע ממנו וממך מתנפלת עליו עם הפה והלשון. 
האצבעות שלי מטיילות על הפס העדין והרגיש שלך שבין הביצים לחור הישבן והפה כולו עסוק בזין שלך. 
אתה מתחיל לזיין לי את הפה, לא קם, רק מתהפך מהגב לבטן כשבדרך אתה הופך אותי על הגב ואת הפה הופך לכלי קיבול לזין שגדל לתפארת בנתיים בעזרת הלשון והשפתיים שלי.
אני מרגישה שאתה גדל ומתנפתח ונראה שאתה בכוון של לגמור כשלפתע אתה יוצא, אוחז בידי מעל ראשי, קורא לו שיכנס. 
במבט, אתה מכוון אותו למקום בו אתה רוצה שיהיה ונועץ את הזין המתוח שלך לתוך הכוס שלי.
נראה כאילו אתה מזיין לי את הרחם והלב, עד כדי כך אתה עמוק, יוצא ונכנס בעצמה.
אני על סף ההתפוצצות ומבקשת רשות לגמור.
"עוד רגע, כלבה שובבה שלי" אני שומעת בקושי ואחרי עוד כמה נעיצות עמוקות בתוכי וכמה ביסים בפטמות ובצאוור שמטריפים אותי,
 "עכשיו תגמרי" אתה מורה לי.
וכמה רגעים אחכ אתה גומר כשאתה מורה לו לגמור רגע לפניך.
אתה מועך אותי עם גופך לעוד כמה דקות, גוף נושק לגוף.
"עכשיו אני יכול להתחיל לעבוד רגוע יותר מהרגיל" אתה מחייך וקם.

שבוע טוב עולם :)

לפני 6 שנים. 5 בנובמבר 2017 בשעה 9:01

אני מחפשת
קו אחד
שהופך לשניים
שניים שהופכים כחול
ואני כבר ממש יכולה להרגיש
את כל כובד הקיין
נוחת על פלחי הישבן שלי
המבקשים רק להרגיש
את הנחת שרק הזרוע שלך
יודעת לתת לי.
ומקווים אנחנו הופכים לאנשים
ומשני כחולים
אנחנו שלושה
והקווים הופכים להתרגשות שלו
ולהתפרצות הגייזר הרותח שבגופי
והקווים שנחרצים בישבני
מזכירים לי שמותר לי אך ורק להתגעגע
אך ורק לרצות ולחשוק
אסור למחשבות לטייל למחוזות שעושות לא נעים
כי אתה תמיד כאן
גם אם הקו הוא אחד.
מפליא אותי כל פעם מחדש
עצמת התחושות שנוצרות
מקווים
שאת הלב 
והגוף
בך ממלאים

שבוע כחול וטוב לכולם



לפני 6 שנים. 4 בנובמבר 2017 בשעה 6:51

עוטפת את הלב שלי כאילו היה הגוף שלי

מרגישה את כולי פועמת בתוכה

ברצונך פותח ומעניק 

ברצונך סוגר ושומר

ואני אפילו לא מצליחה להציץ ולראות קצת.ממך בין האצבעות

רק מרגישה את גלי חום גופך

סביבי.

אדון שלי

אני מצפה ומחכה

מתגעגעת וכמהה

לקול שלך

למילה שלך

לשפתיים שלך

לאצבעות שלך

למקום שלי בצאוור שלך

לזין שלך

לחיבוק המוחץ שלך

ליד שלך שמחליטה על האוויר שלי

ממתינה בקוצר רוח המשווע לתת עצמי לך

להיות לך כל מה שתרצה ותזדקק ממני

ליבי מקפץ לו בהתרגשות

והנפש רוצה לשקוט בתוך כף ידך.

 

שבת של טוב :)

לפני 6 שנים. 25 באוקטובר 2017 בשעה 5:35

"הדלת פתוחה" אני אומר ומתרווח על הספה. 

מביט בך

את כלכך יפה כך.

היא נכנסת, נעמדת מולי אני סוקר אותה ומחייך.

היא באה מוכנה.

"אני מחכה לפה שלך על הזין שלי" אני לא מסיר מבטי ממנה.

היא יורדת על בירכיה פותחת לי את החגורה והרוכסן ומתחילה במלאכה.

אני מרגיש את נשימות הכבדות ומהירות שלך

והזין שלי מתקשח בפיה עוד יותר.

היא חונקת עצמה בו ואני רואה בזוית העין שאת חונקת דמעות מנערת אותם עם הראש כמו הגורה שאת לי.

"קומי, שימי לי קונדום ותאונני לי על הזין" אני נותן לה הוראה בחדות.

אני שומע שהפסקת לנשום לרגע.

היא מאוננת עלי ואני שומע אותך מתפתלת ומתכווצת.

אני לא מביט בך, אין לי צורך אני חש כל תנועה של ידייך הקשורות, כל מבט עיניים, כל דמעה שמטפטפת מהאף סוחטת לך את הלב ומרטיבה לך את הכוס.

היא מגבירה את הקצב.

"תורידי שמלה" אני פוקד והשיניים שלך חורקות

"תראי איך הגוף שלה אוהב את הזין שלי " אני אומר לך מלכסן אלייך מבט ונתקל במבט עינייך שהלב המבולבל שלך משתקף בהם.

ידי אוחזות בשדיה אצבעותי כמו מצבט על פיטמותיה היא מגבירה קצב וגונחת.

האגן שלי נענה לקצב שלה מידי פעם

ואני שומע אותך זזה וגונחת חרישית איתה.

אני מגביר לחץ על פיטמותיה ומביט בך.

את כל כך יפה ככה.

במערבולת שניכרת מהגוף והעיניים שלך.

את כל כך רוצה את מקומה עכשיו, אבל נעים לך שנעים לי.

את מטה עצמך מעט קדימה, הגוף רוצה להצטרף העיניים רוצות לראות וללמוד אותי ואת צרכי עוד.

הפה שלך ספק קמוץ ספק נפתח. מספר לי ביללות שקטות של גורה,  את הפער בין הרצון שיהיה לי טוב תמיד ובין הרצון שזו תהי רק את שתעשי לי את הטוב הזה.

הלב שלי נהנה מהמראה שלך, כלואה בתוך עצמך, משחררת מחשבות ורגשות כאילו אפחד לא רואה והזין שלי ממשיך לתפוח בתוכה. 

"אדון, אני יכולה בבקשה לגמור" אני מרגיש אותה מחזיקה את הכיווץ והנשימה.

"כן" אני עונה, מגביר לחץ על הפטמות ונותן לה לאונן עלי בקצה וכוח כאוות נפשה.

היא גומרת, מרטיבה את כל פלג גופי התחתון כשהיא מתכווצת עלי כהוריקן.

הנשימות שלך גומרות איתה והמבט שלך לא זז ממני, כמו שהורתי לך בתחילת הערב.

אני נותן לה להרגע עלי, מלטף אותה שתסדיר נשימות.

היא מתרוממת לוגמת מהמים שהכנת לה, שמה עליה את השמלה.

מביטה בי אני מהנהן, ניגשת אליך ומנשקת אותך על פיך, ידייך לא יכולות להדוף אותה. 

היא מביטה לתוך עינייך "תודה" היא לוחשת ועקביה מרעישים בדרכה החוצה.

"עכשיו הגיע זמן העונג שלי, כלבה שובבה ואהובה שלי" אני אומר.

 

 "לא דיברנו עוד על אהבה" של הקנאה :)

 

בוקר טוב

לפני 6 שנים. 7 באוקטובר 2017 בשעה 7:22

בימים האחרונים הייתה לי שיחה עם מישהו מהעולם הזה, שלנו על ענין הביטחון והערכה העצמית שלי כנשלטת.
על זה לא מעט והבנתי שמבחינתי 
שאני בעולם הזה כי הוא עושה לי טוב, כי אצלי
התוצאה של מע שליטה טובה ונכונה (כל קשר לגופו כמובן) האשרת והעשרת הכוחות והיכולות שלי
טיפוח וחיזוק הביטחון, הערכה והאהבה שלי אלי
בדיוק מהמקום של הנשלטת.
המרצה מתוך המקום האוהב, המעריך, לא מתוך פחד, לא מתוך הרצון להיות מקובלת ואהודה
אלא מהמקום שעושה טוב ונכון לשני הצדדים.
נמצאת במקום בו אני רוצה לתת את מה שהוא רוצה לקבל - על כל גווניו כל מע יחסים לגופה
שולט מאדיר את הכוחות של הנשלטת שלו בסופו של דבר, כי היא מרגישה כמה הוא מעריך, מכבד ואוהב את הנתינה שלה
את הירידה הכי למטה שהיא תרד רק עבורו
וכשהקשר הוא כזה אני לגמרי מסתכלת על עצמי במראה ואוהבת את מי שאני מולו וגם מול האחרים
כי הוא מחזק בי את הידיעה שנתינה היא לא חולשה היא חוזק והנאה.
היא שהשולט והנשלטת
אם הבדסמ וקשר עם שולט  היה מוריד אותי לא הייתי שם.
אני בעולם הזה כיוון שהוא עושה לי טוב מחזק מעשיר ומאשיר גם אותי.

ואז נכנסתי לבלוג הנפלא של Machiavelli​(שולט) ובקטנה הרגשתי את המחשבות שלי התיישבות בין הכתיבה הנפלאה והמעניית שלו
תודה לך

מה זה בדס"מ

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=675468&blog_id=29992

שליטה

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=675343&blog_id=29992

שבת שלווה 

לפני 6 שנים. 6 באוקטובר 2017 בשעה 8:31

כתבתי את הפוסט הזה בערב חג  לגמרי מהבטן
בהתרגשות, ממקום של לב מודה על המקום הזה
ומהמקום שאני היום מאמינה יותר מפעם שאסור להשאיר את הראש בחול
אלא להרים אותו גבוה, לחבר בין הגוף והנפש ולהיות קשובים לעצמינו
הכי קשובים שאפשר {כדאי גם לאהוב, לקבל ולהעריך אבל זה אחכ או תוך כדי :)) }
והמקום הזה, למרות הקיטורים והדברים הפחות יפים, דרך אגב, כמו בכל מקום אחר, הוא אחד המקומות
בו גוף ונפש נפגשים בעוצמות שאין לתאר כלל.
הלמידה שהייתה לי לפהי, תוך כדי וממשיכה גם אחרי מבהירה לי כמה חשוב לחנך מגיל צעיר 
קודם כל אהבה עצמית, אמיתית, לא של יהרה, של הכרה בערך העצמי שלך
כי מכל אחד מאיתנו יש רק אחד וזהו. :)
וכי בכל גיל אפשר להבין שאני לא באמת מכירה את עצמי והגיע הזמן לחפש את הקול הספציפי שלי
והוא זה שיוביל אותי להכיר ולאהוב את עצמי על כל אלפי גווני, לעומק.
אני בהחלט ובאמת מוקירה הרבה אהבה ותודה לאתר הזה
הבלוגים המעשירים והמאשירים, אלו שגורמים למחשבה וללמידה, אלו שמדברים את מה שאני לא יכולה או יודעת לכתוב.
אלה שמראים את החיים שלהם בדיוק כפי שהם בלי לראות אפחד ממטר ולעשות חשבון מה יגיבו להם.
אלא לוקחים הכל בחיוך ואהבה, גם אלה שנכנסים בעצמם מלמדים לא מעט.
מספרי הסיפורים, ואלה שהדמיון שלהם ושבהם עולה על כל מציאות.
המרחב כאן עצום ויפיפה.
הקשרים שנוצרו ונוצרים כאן חלקם וירטואליים לחלוטין וכלכך אמיתיים וחלקם מזמן הפכו לחברים וחברות קרובים או של קפה ועוד...
 
התגובות שקיבלתי הבעירו אש בלב שלי חיממו אותו
שמו לי מראה יפה מול הפנים ותודה גדולה על כך 

תודה על המקום הזה ואנשים כמו המקבץ המדהים שהגיב ומגיב גם אלו שחיבקו ומחבקים בלייק
גם הקוראים השקטים שאת מספרם אני רואה וזה כל פעם מרגש אותי מחדש.
כשאני מתרגשת אני כמו שיכורה - לא צריכה עזרים חיצוניים - הלב והגוף מפעילים את כל האנדורפינים ושאר החמרים הנצרכים 
כדי להתנהג שוב בשיא הקלילות, בלי לחשוב,  אין ביקורת, אין שיפוט, רק קבלה. פשוט מהבטן
אני משתכרת מאהבה שכזו :)

אז שוב ושוב 
תודה זה לא מובן לי מאיליו.

שבת של שלום ושלווה

לפני 6 שנים. 4 באוקטובר 2017 בשעה 15:23

אתם הייתם עדים לתחילת מסע ההתמודדות שלי {מי שקורא אותי 😄 }
ואפילו לא ידעתם
תמכתם, חיבקתם, וירטואלית ופיזית, פשוט הייתם.
רבים מכם בעיקר עיניים מלוות.
וכיוון שאוקטובר הוא חודש העלאת המודעות לסרטן השד
אני רוצה להודות לכם על התמיכה והליווי 
להודות על המקום הזה שגם בימים קשים
ללא שערה אחת בגוף {כן יש גם דברים חיוביים בענין 😜 }
של חוסר טעם בפה, של תשישות גדולה ושל פחד 
לימד אותי התמסרות, תשוקה, עונג ושחרור 
וגם היה לי מקום בו התחלתי לפרוק ולדבר על זה גם אם לא בשמו המלא - סרטן השד
אחכ עברתי למדיות אחרות, פייסבוק ובלוג ואתר משלי.
זה היה הפוסט הראשון - עוד היום 
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=429975&blog_id=78409

וזה היה השני 27.7.14

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=78409&postid=430885

היום אני שלוש שנים לאחר גילוי הגושים בשד ושנתיים לאחר סיום חבילת הכל כלול של הטיפולים
נקייה מסרטן.
זו הייתה תקופה בה אספתי את עצמי אל עצמי, למדתי אותי מחדש והפכתי לאדם שחי טוב ונכון יותר עם עצמו.
אני לא מדברת על שינוי תזונה וגם לא על עליה ברמת הרוחניות, אני מדברת על ללמוד לחיות את מי שאני באמת
גם על החלקים הקצת יותר סדו מאזו שלה :))
ובעיקר ללמוד לחיות את מי שאני לאהוב, לכבד ולהעריך את מי שאני בעיני עצמי ומכאן אני פשוט אדם טוב יותר גם לאחרים.
ללמוד לחיות את החיים שלי ולא של אף אחד אחר, וגם לא על פי רצונות של אחרים 
ללמוד לחיות את החיים עצמם ולא לחיות ליד החיים.

אז אני כאן, החלמתי ורק מזכירה לכן ולכם {כן גם גברים}
הלכתם\ן להיבדק?

#לכו_להיבדק
#גילוי_מוקדם_מציל_חיים  אותי הוא הציל !

מאד מודה על המקום הזה ועל האנשים שאני מכירה מכאן חלקם רק וירטואלית ועדיין הם קרובים מאד לליבי
חג מאד שמח 

 

לפני 6 שנים. 30 בספטמבר 2017 בשעה 11:54

גמירה

בדכ

נחתמת

בחיל ורעדה

של הרבה טוב

:)

גמר חתימה טובה

לפני 7 שנים. 21 בספטמבר 2017 בשעה 13:41

השנה אני כאן פחות מהשנים הקודמות
קוראת פחות, כותבת כאן הרבה פחות.
השנה הקשר המופלא שמצאנו לנו ממלא מאד

השנה אני מוצאת עצמי כותבת במקומות אחרים
חושפת ם אחרים שבי, מתפתחת וצומחת בתוכי 
ובשימוש בכתיבה שאני כלכך אוהבת
הן ככלי תראפיוטי והן כדרך להוציא את כל הסערות,
הדמיונות והפנטאזיות הכי כמוסות ופרועות החוצה
וכשהן נכתבות, אני מגלה שאני יותר שובבה, פרועה ויכולה מהן :)
לעד המקום הזה ישאר שלי ובליבי, הבלוג הזה, האתר הזה
העולם הזה שקיבל אותי לתוכי בחיוך, חיבוק, אהבה והבנה
הבלוג הזה היה הראשון בו נחשפתי עד לשד עצמותי
כתבתי בעבר, אבל מעולם לא באמת התפשטתי.
כאן, בבלוג הזה, לאט אבל בטוח
גיליתי את כל המיסתורין שנחבא בי גוף ונפש
כאן קיבלתי את הכוח, האומץ, הסטירה והנשיקה
שאפשרו לי לכתוב ללא חשש ופחד מה יחשבו, מה יגידו, ואיך.
למדתי לא לפחד להביע אותי בכל דרך שאבחר
למדתי להיות אני, לבטוח ולהאמין בעצמי
אתם בדרככם הייתם ועודכם לתמוך בי, בלי שאתם אפילו יודעים מכך 
רוצה להודות לכל אחד ואחד שקרא, הגיב, סימן אהבתי או לא,
הגיב כאן, בפרטי או בצאט לרוב מול בן זוגי.

כאן התחלתי בחשיפה הכי עמוקה צורבת ויפה שלי.
שלא כאן אני ממשיכה בחשיפה אחרת ובעוד בעוד צמיחה וכתיבה
אבל היכולת שלי לכתוב כאן ערום ועריה, בחורים מדממים ופתוחים
נתנה לי את היכולת והאומץ לכתוב את האמת שלי לרוב, בדברים שונים מכאן,
במקומות שונים.
נתנה לי את הרצון להשמיע את קולי, במקומות שאני חושבת שרוצים לשמוע אותם.
תודה גדולה לכל אחד ואחת מכם

מאחלת בשמי ובשם בן זוגי היחודי והאהוב לכל הקהילה הנפלאה שכאן
חג שמח
שנה מאד טובה
שנה של צמיחה והתגשמות כל החלומות
רק תבקשו אותם.

שנה של אהבה 

 

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_20170908_162541.jpg