סקרנות מאוחרת

שלי שטבלו בצהוב של ביצת העין ובאותה שניה אתה מופיע לי
בראש ומהר מאד מורגש לי בכל הגוף.
האצבעות שלי הופכות להיות אתה, ואני מדמיינת איך הלשון שלי נוגעת בכל חלק חשוף בך.
הפעם היא מתחילה ישר מהזין.
אתה מאשר לרוכסן שלך להפתח למעני והלשון מתחילה מבסיס הביצים המלאות והמאד מתגעגעות שלך.
עוברת עליהן בעיגולים עדינים, השפתיים מיד אחריה מוצצות, ויונקות.
הלשון עולה לזין מלקקת כל פינה למעלה ולמטה, נעצרת בכיפה, מלטפת ומצליפה קלות ובסוף מכניסה עמוק לפי למציצת אהבה וגעגוע .
ואז עוזבת אותו כשהוא זקור,
אני מתרוממת קלות כשאני מרגישה אותו קשוח בין רגלי וממשיכה ללקק אותך.
עולה במעלה הבטן התחתונה נעצרת בטבור מתענגת עליו כשהשפתיים עוקבות אחרי הלשון
ולא משאירות אף חלקה ממך מיותמת או עצובה :)
מגיעה אל החזה הרחב שלך, הידיים עדיין לא משתתפות ורק הלשון עוברת לרוחב החזה.
משתהה על הפטמות שלך רק לליקוק עדין, יניקה מתוקה של השפתיים וממשיכה מסביב ולמעלה.
אתה רק מרפה יותר, המכנסיים כבר פתוחים לגמרי נאחזים רק בקרסולייך וכפתורי החולצה פרומים לחלוטין. 
עכשיו היא פתוחה לרווחה, בשבילי.
אני ממשיכה ללקק אותך באופן יסודי, אבל לא רטוב מידי, עולה לצאוור.
אחחחחחחחחחחח כמה התגעגעתי איליו, לפינה הזו בדיוק שם, זו ששמורה לי. לשקע ההוא שחפרתי אצלך בכל הפעמים הקודמות
וחרוטה שם תבנית הפנים שלי.
אני מלקקת, עולה לכיוון האוזן שלך, הלשון מרקדת מבסיס האוזן, עולה אל התנוך,
מתעכבת על הצד האחורי ואז עוברת שוב אל התנוך ונכנס מעת לקווי המתאר החיצוניים של האוזן עד לפתח השמע.
משם אני יורדת עם קו הלסת עד הסנטר שלך.
כשאני מתחילה לעלות לכיון השפתיים, אתה מניח אותי לאורכך, גבריותך הנוקשה והמלאה מונחת בין הבטן התחתונה שלך לשלי.
אתה מרים אותי נועץ את הזין הזקוף לתוכי משאיר אותי שוכבת לאורכך. 
"תמשיכי עם הלשון" אתה אומר לי בקולך השקט "אני היחיד שזז כאן"
לא פשוט הענין הזה שאתה בתוכי ואינני יכולה לנוע ולזוע עלייך.
אבל הלשון שלי, משחקת לך עם השפתיים ואחרי כמה חדירות עוצמתיות לתוכי,
אתה אוחז בלשון שלי עם השפתיים שלך, נושך קלות יונק וטועם, טורף ומלקק לי את הפה והפנים, לא ממש מאפשר לי נשימה.
יד אחת שלך אוחזת בפנים שלי והשניה, מצליפה בישבני.
לפתע אתה מחליט שאצבע אולי אפילו שתיים צריכול לחדור לי לחור התחת, שמרוב רטיבות השתחרר ונפער עבורך...
כמה חדירות כאלה עם האצבעות מצד אחד והזין הגדול והרעב שלך מצד שני
פיך אחראי על האוויר שלי נזכרת שאסור לי לגמור ללא רשות ואני מבקשת ממך 
"אדון שלי, אתה מרשה לי בבקשה לגמור, ככה עליך?" 
 
בוקר רטוב אנשימים :)

לפעמים אני אוהבת 
להרגיש 
קטנה וחסרת ערך
כמו נייר חלק
שאין עליו כלום
לקום בבוקר 
בלי אני צריכה וחייבת
בלי להרגיש טוב או רע

לפעמים 
ככה אני רוצה למצוא 
את עצמי
באמצע החיים
מקולפת
ללא עור מגן
גוף ערום ונפש עריה
ללא פרווה מסתירה

לפעמים
בטני מתעוררת 
ריקה
רעבה לפרי חדש
ואני צמה
לא שותה לא אוכלת
רק לתשוקה שתבוא
מייחלת....

בְּכָל מָקוֹם בּוֹ נוֹלַד הַבֶּכִי,
הָיָה פַּעַם אֹשֶׁר גָּדוֹל.
לְלֹא הָאָבְדָן -
לֹא הָיוּ הַדְּמָעוֹת.
אֹמַר זֹאת אַחֶרֶת;
מִי שֶׁלֹּא יָדַע שִׂמְּחָה
לֹא יַזִּיל עָלֶיהָ דִּמְעָה.
וְכָךְ גַּם הַגַּעְגּוּעַ אֵלַיִךְ,
שֶׁלֹּא הָיָה בָּא
אִלּוּלֵא חֶדְוַת הַמִּפְגָּשׁ.
{נמרוד שיין - פייסבוק}

הבוקר - רציתי לכתוב על הקניון העצום שנקרע בי כל פעם שאתה מתרחק
כדי שתוכל לעסוק בענינייך ובעבודתך בריכוז ושליטה מלאה.
השליטה היא דרך חייך, אין מקום בו אתה מתנהל אחרת
למדתי ולומדת את זה.
ואז קראתי אותו, את המשורר הנפלא הזה שאיכשהו תמיד מצליח לדבר אותי
במילים ובזמן מדוייק.

בוקר אור אנשימים
}{

  

ואז מגיעים ריגעי השקט
קו הדממה
נמתח בין הלב המתמלא
לצורך המִתחסר
תמונות של הבנה
מסתדרות לי
בדפי הגוף המבקש
מזכירות לי
לילה של בילבול
ערב של כאב שונה
של מבוכה מתמסרת
קו הדממה
לי מאפשר
את הערב במוחי לשחזר
כמיהת הלב לקולך
מזכירה לי שאני שלך
התמונות שבמוחי
מניחות את תשוקתי
לרגלייך.

 וכן השיר לא קשור, אבל אני כן :)

בוקר טוב אנשימים 

כל כך הרבה הפתעות, בערב קצר אחד
"כמה את רוצה את הזין שלי בתוכך?" אתה שואל כשאתה אוחז במתני, 
מביט עמוק אל תוך עיני ולא מניח לי להבריג את עצמי עלייך. 
"מאד" אני עונה בלחש לתוך האוזן שלך.
אתה ממשיך להרחיק אותי, 
ולאחר עוד רגע היד שלך על העורף שלי מכוונת אותי לשוב ולהיות הכלבה הקטנה שלך.
"היא עדיין לא למדה לבקש" אתה אומר לו "ומי שלא מבקש, לא מקבל"
אתה ממשיך,
ואני מבינה שמשהו כאן משתנה, שהחלטת להעלות לי את רף ההזדקקות,
החלטת להעמיק בי את המקום היחודי שלך.
החלטת להבהיר מעל לכל ספק את מעמדך בזוגיות שלו ושלי, בשלך ושלו ושלי בשלך.
אני מתרגשת, מתבהלת לי קלות, לא לגמרי בטוחה מה קורה פה.
אתה לא נותן לי זמן מחשבה, הפה שלך ננעל על פי,
המגע שלך מסביר בדיוק מה אתה מרגיש ורוצה,
והסשן ממשיך.

עוד סיפור אחר של אהבה
גם כשמעמעמים את האורות

דונה פלור נשואה לשניים רק שהשניים שלי
חיים עד מאד ☺

כל פעם איתך היא משהו אחר.

כל מפגש, עוד פיסה ממך נטמעת בנו
ועוד חלק מאיתנו הופך יותר שייך לך.
הפעם המפגש היה שונה
אותה אהבה, אותה אוירה אבל אחרת.

זה היה מפגש מחנך, מלמד, מבהיר לנו עוד, ויותר מדויק מה אנחנו בשבילך.
אתה לא מדבר, מעשיך , עיניך וטון הקול שלך אומרים לנו הכל.
בדיוק כמו הכלבים שאנחנו לך.
זה היה מפגש מאלף, תרתי משמע.
עונג צרוף עם עוד הבנה ללא מחשבה יתרה.
הריצה שלי על ארבע כדי להיות צמודה לזין העומד ללא הפסקה והיפה ושלך. לדאוג שלא תאבד אף טיפה שיוצאת ממנו ושהוא ישאר זקוף ומתוח כל הזמן עד שתחליט אחרת.

הזכרת לי בסטירה שגם הביצים הטעימות שלך זקוקות לטיפול שלי בכל עת. ועלי להשאר דבוקה למקומי בכל תזוזה שלך.

והלכת הלוך ושוב לא מעט.

המציצה שלי את הזין שלו כשאתה חודר אליו, כמעט ללא שימון, כדי להזכיר לו למי אני שייכת גם כשהוא מזיין אותי ברשותך.
ו"שלא תעז לגמור לה בפה" אמרת לו "גםהחור הזה שייך לי."
הבעילה שלך אותי על הרצפה עם רגליים מורמות כגורה נפקנית.
"את תמיד הכלבה הקטנה שלי" קבעת כשאחזת בבשערי ונעצת את הגמירה של בפה שלי.

שבת מלאה בשלווה 

לשובבים 💙☺💜

ענק של געגוע
שהוזן, נחפר ושוב הוזן
יש בתוכי
בור שנכרה במשך החודשים
שלא היית כאן
במשך הימים שטיפטת לתוכו
צורך ורצון שלך, שלנו
בור שדאגת שישאר פתוח
אבל לא פצוע
שמרת עליו עמוק
אך בטוח ומצפה
ואני יכולה להרגיש
את הבור הזה שפערת בתוכי
ובא לי, בא לי כל כך
שתסתום לי את הבור הזה
עם הזין היפה שלך
תנעץ אותו בפי, עד שטיפת אוויר של געגוע
לא תוכל לחדור בניך וביני.
כל כולי מבקשת
למלות בך את בורות געגוע הצורך
שבכל פעם כשאנחנו נפגשים 
נפערים עוד יותר

ואפילו כאן בבלוג הזה שלי במקום הכי אינטימי שלי, מקום ברחבי הרשת שרק אני יודעת מי אני בו

אני לא מרגישה שזה נכון לכתוב אותן
לכתוב כל מיני מילים פחות יפות גם אם הן נאמרות בחיוך תמיד .
אני כלל לא מסוגלת לכתוב את כל המילים שאני רוצה ברגעי געגוע גדולים או סתם במחשבות מטופשות
מצחיקה שכמוני.
אני יודעת שלפעמים הוא קורא אותי.
אבל זה לא מה שמפריע למילים הספציפיות הללו לצאת
כי
אני לא אכתוב כאן מה שאני לא אגיד לו כשאני במקומי מולו, למרגלותיו.
אני לא אכתוב כאן מה שלא אכתוב לו בהודעות או במייל או מה שאני לא אגיד לו בהודעות קוליות.
אין דבר שהוא יקרא כאן והוא לא יודע עליו
כל זה מביא אותי למחשבות על מה ואיך אני מרגישה איתו, מולו.
כל זה עושה לי מחשבות על הציפור הקטנה שבלב שמזמרת לי את האמת של הקשר הזה.
של מערכת היחסים המשולשת הזו.
קשר שיש בו המון רגש אבל גם הרבה מעבר.
הוא שולט לי ברגעים בהם הוא רוצה בזה .
הוא אדון לעצמת התחושות והמחשבות כשמדובר בו.
הוא מגביר ומנמיך את הרעש בתוכי
שוטח ומגלגל את רולדת הלב שלי
שולט במחשבות וברגשות במקומות שהוא רוצה להיות
במקומות בהם הוא מרגיש וחושב שנכון לו להיות.
המקומות הללו שמרוממים ומסעירים את החיים.
הוא מרגש אותי אני לא מפסיקה להתרגש ממנו ולא פעם אני תוהה אם המינון הוא מכוון או בגלל דרך החיים הכלכך אחרת שלו מאיתנו.
כך או כך אני רוצה יותר ממנו ומהקשר, רוצה להרגיש ממנו עוד ועוד ועוד 😄 בכל אופן שיבחר.
כל יום שעובר אני לומדת כי החוסר ממנו לא פעם משקף לי חוסר ממני.
מבהיר לי שעדיין יש בתוכי פינות, חללים וחדרים שמצפים להתמלא ממני דווקא
כי יש כמה חורים בתוכי ששיכים לו, לא רק אלו הברורים מאיליו...

סקס אחר
מהיום בו נפל האסימון בחריץ הנפש
הרגע בו הגוף הרגיש כמה חופש
יכולה לקבל הנפש כשהיא כלואה
בכלוב ללא סורגים
כזה שמאפשר לה לעוף הכי גבוה שהיא רק רוצה
ברגע שהאגו מבין 
שכשאני הכי למטה 
מוצמדת למשולש שסותם לי את הפה
אבל מחדיר בי ביטחון
אני בעצם רק עולה למעלה
ברגעים הללו הבנתי
שלתשוקות שלי יש רצונות משלהם
ושיש בי צרכים משלימים
ושאני נדנדה 
צריכה נמוך
כדי להיות למעלה

שתוציא ממני ובי את כל הצורך
תאבֶּק אותי עם השוט
תטבול אותי בשעווה
תשתמש בי ותזיין לי את הלב והחורים
כשאני בוערת ולוהטת בשבילך
אז
כשאני מלאה בך
ומרוקנת בשבילך
וכשהנשימה תחזור לפעום בי
בקצב סביר
אולי אז אוכל
לענות לך יותר מהנהון הראש 
לשם או לכאן
אולי אפילו לומר
מילה או שתיים
לפתוח בפניך את החורים שבלב
לשטוח בפניך את הרצונות שמעבר
לים הצורך
אולי....