בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקרנות מאוחרת

מה-יתרון העושה באשר הוא עמל?
את-הכול עשה, יפה בעיתו ...

החוויות שאנחנו עוברים, מביאות אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד.
כל אחד מאיתנו עובר אותם אחרת....לא פשוט הענין הזה אבל אפשרי :)
וכאן אני כותבת את עצמי ועל עצמי...
לפני 6 שנים. 2 בדצמבר 2017 בשעה 8:40

כל פעם איתך היא משהו אחר.

כל מפגש, עוד פיסה ממך נטמעת בנו
ועוד חלק מאיתנו הופך יותר שייך לך.
הפעם המפגש היה שונה
אותה אהבה, אותה אוירה אבל אחרת.

זה היה מפגש מחנך, מלמד, מבהיר לנו עוד, ויותר מדויק מה אנחנו בשבילך.
אתה לא מדבר, מעשיך , עיניך וטון הקול שלך אומרים לנו הכל.
בדיוק כמו הכלבים שאנחנו לך.
זה היה מפגש מאלף, תרתי משמע.
עונג צרוף עם עוד הבנה ללא מחשבה יתרה.
הריצה שלי על ארבע כדי להיות צמודה לזין העומד ללא הפסקה והיפה ושלך. לדאוג שלא תאבד אף טיפה שיוצאת ממנו ושהוא ישאר זקוף ומתוח כל הזמן עד שתחליט אחרת.

הזכרת לי בסטירה שגם הביצים הטעימות שלך זקוקות לטיפול שלי בכל עת. ועלי להשאר דבוקה למקומי בכל תזוזה שלך.

והלכת הלוך ושוב לא מעט.

המציצה שלי את הזין שלו כשאתה חודר אליו, כמעט ללא שימון, כדי להזכיר לו למי אני שייכת גם כשהוא מזיין אותי ברשותך.
ו"שלא תעז לגמור לה בפה" אמרת לו "גםהחור הזה שייך לי."
הבעילה שלך אותי על הרצפה עם רגליים מורמות כגורה נפקנית.
"את תמיד הכלבה הקטנה שלי" קבעת כשאחזת בבשערי ונעצת את הגמירה של בפה שלי.

 

שבת מלאה בשלווה 

לשובבים 💙☺💜


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י