ואפילו כאן בבלוג הזה שלי במקום הכי אינטימי שלי, מקום ברחבי הרשת שרק אני יודעת מי אני בו
אני לא מרגישה שזה נכון לכתוב אותן
לכתוב כל מיני מילים פחות יפות גם אם הן נאמרות בחיוך תמיד .
אני כלל לא מסוגלת לכתוב את כל המילים שאני רוצה ברגעי געגוע גדולים או סתם במחשבות מטופשות
מצחיקה שכמוני.
אני יודעת שלפעמים הוא קורא אותי.
אבל זה לא מה שמפריע למילים הספציפיות הללו לצאת
כי
אני לא אכתוב כאן מה שאני לא אגיד לו כשאני במקומי מולו, למרגלותיו.
אני לא אכתוב כאן מה שלא אכתוב לו בהודעות או במייל או מה שאני לא אגיד לו בהודעות קוליות.
אין דבר שהוא יקרא כאן והוא לא יודע עליו
כל זה מביא אותי למחשבות על מה ואיך אני מרגישה איתו, מולו.
כל זה עושה לי מחשבות על הציפור הקטנה שבלב שמזמרת לי את האמת של הקשר הזה.
של מערכת היחסים המשולשת הזו.
קשר שיש בו המון רגש אבל גם הרבה מעבר.
הוא שולט לי ברגעים בהם הוא רוצה בזה .
הוא אדון לעצמת התחושות והמחשבות כשמדובר בו.
הוא מגביר ומנמיך את הרעש בתוכי
שוטח ומגלגל את רולדת הלב שלי
שולט במחשבות וברגשות במקומות שהוא רוצה להיות
במקומות בהם הוא מרגיש וחושב שנכון לו להיות.
המקומות הללו שמרוממים ומסעירים את החיים.
הוא מרגש אותי אני לא מפסיקה להתרגש ממנו ולא פעם אני תוהה אם המינון הוא מכוון או בגלל דרך החיים הכלכך אחרת שלו מאיתנו.
כך או כך אני רוצה יותר ממנו ומהקשר, רוצה להרגיש ממנו עוד ועוד ועוד 😄 בכל אופן שיבחר.
כל יום שעובר אני לומדת כי החוסר ממנו לא פעם משקף לי חוסר ממני.
מבהיר לי שעדיין יש בתוכי פינות, חללים וחדרים שמצפים להתמלא ממני דווקא
כי יש כמה חורים בתוכי ששיכים לו, לא רק אלו הברורים מאיליו...
