אבל תחנת עגינה אני אוהבת יותר
למה?
כי זו תחנה בה פורקים, מתרוקנים ומתמלאים - וזה לחלוטין שימוש שמספק ביותר גם אותי :).
לא פעם אני תוהה בקול מול עצמי על הרצון הזה שהוא ישתמש בי.
מה זה בעצם ההשתמשות הזו?
אני רוצה בזה זו עובדה.
זה עושה לי כל מיני דברים בגוף ומעביר לי כל מיני מחשבות בראש
ועדיין אני תוהה עם עצמי איך זה שהסיטואציות בהן אני לגמרי משומשת הן מקומות שמחייכים אצלי.
האמביוולנטיות הזו לרצות להיות לא מורגשת, שפחה, או אפילו חור מצד אחד ובאותה מידה לדעת שהשימוש הזה בי דווקא כי יש שם רגש ורצון במי שאני, מטריף אותי לפעמים.
שתי הקצוות הללו נפגשים, וכן הן קצוות עבורי, ויוצרים טורנדו, צונאמי ובעיקר מחשבות.
ואני, אני חושבת יותר מידי, כבר אמרו לי את זה יותר מידי אנשים. 😎
אבל בדיוק כמו המחשבות, כך אצלי גם הרגשות
אני מרגישה יותר מידי.
בכלל יש דבר כזה יותר מידי???
ואז מגיעה השליטה (אפשר לשלוט ללא רגשות כלפי האחר\ת, אנחנו רואים את זה במָקרו) וכשהיא נעשית באהבה השימוש נעשה מתוך היצר החייתי לנכס ולהתנכס.
ובעילה נעשית מתוך מקום של הרצון לסמן ולקבע רגשות ורצונות
אז אני נרגעת.
שם אני מתמסרת.
אני מרגישה את הלב, את הבטן, את המוח גם כשהעיניים שלי עצומות, לרווחה.
לפעמים, כן לפעמים
אני צריכה שישתמשו בי רק בשבילי לא בשביל אף אחד אחר
בשביל הצורך הפרטי , האישי והעמוק שלי.
זה גם העונג שלי.
וכשהוא משתמש בי אני יודעת שהוא שולט בעצמו, שכל מה שמלא אצלו לא יעלה על גדותיו.
הוא לא אוהב שהחול והקודש מתערבבים.
חמישמח אנשימים
כן כן אני אוהבת להתפלסף (בעיקר איתי הרבה אתו וגם אתו)
