סקרנות מאוחרת

כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב

לדבר כל מיני פינות בנשמה שלי

והמילים לא יוצאות

ואז מגיעה איזו שהיא אמירה שלי 

שהתגובה עליה היא כזו לא צפיתי.

כזו שהבנתי שלא אמרתי דברים ברורים.

שהתפתלתי.

ואני מבינה שזה מה שקורה לי בלא מעט סיטואציות.

אני מתקשה להגיד ישיר

מדוייק

חץ למרכז המטרה

ואז החץ חוזר אלי ומפוצץ את הבועה שבה אני מגדלת את עצמי.

הוא לא מוותר

הוא לא מתרגש.

אני יוצאת מדעתי מקור הרוח וחום הלב.

עוד מילה, משפט ואני יודעת שטעיתי בהבנת עצמי.

איך אני חוזרת במעגלים כל פעם לאותה נקודה בה הקושי שלי כלכך גדול

עד שמערכת היחסים מתערבבת לי

כאילו טרפתי ביצים לקמח.

דונה פלור נשואה לשניים בהיררכיה המסויימת שלנו 

זה לדעת גם מתי לעמוד רק מולי

זה לדעת מתי לקחת נשימה ולשתוק.

להקשיב.

לתת לעצמי עוד רגע להתרגל למה שזה לא יהיה גם אם זה בא פתאום.

שבוע טוב אנשימים