סקרנות מאוחרת

כמה רקדנו...

לפעמים לא מגיעות לי מילים לכתוב אותן
אלא רק תחושות שאי אפשר לתאר
וגם שיר לא תמיד מצליח להיות מדוייק
אבל היד פשוט נכנסת לבלוג וכותבת

יש חוויות שהן אישיות ברמות שאפילו המילים לא מצליחות לפקוח את העיניים ולהסתכל באישון
של זה שממול.
ויש קולות שחודרים לגוף והם מרגישים כמו זיון
וכשזה בא ביחד
ההתפוצצות היא ריקוד של זיקוקי דינור

מה הפלא שאני לא יכולה להישאר עם עינים פקוחות?

ובלילה אני נזכרת בריקוד הזה
ריקוד משולש שכזה
ואיך לא כולנו מעזים לחיות בתוך החלומות שלנו
ואיך יש כאלה שחיים את החלום שלהם רק מאחורי מסך

ואיזה מזל יש לי שיש איתי איששלא מפחד להגשים
לא רק את החלומות שלו
איזה מזל שהוא בכלל איש שחולם גם בשביל אחרים :)

והשיר הזה לא קשור - הוא פשוט קול שחודר לעומק הגוף