הוא יושב על קצה מסעד הספה. וקורא לה בעיניו היא נעמדת מולו.
"עשי בי כרצונך." היא רואה את העייפות בעיניו ומתחילה ללטף בקצוות אצבעותיה את פניו.
החופש שניתן לה, מבלבל אותה, היא אוהבת מולו את המקום המציית שלה.
היא נצמדת אליו ושפתיה מטיילות מצווארו לפיו, לעצם הלחיים. אצבעותיה פורמות את כפתורי חולצתו.
שפתיה על עיניו וידיה מורידות מעליו את החולצה.
היא נצמדת אליו עוד יותר וכל גופה על גופו.
הוא לא זז, כולו מתמסר אליה.
שפתיה עוברות אל בית החזה. היא מתנשמת, לוקחת מעט אוויר בעוד ידיה אינן עוזבות את גופו.
ידיו נכרכות סביבה לפתע.
היא מרימה את ראשה מתוך צווארו, מביטה בו ומנסה לשחרר את ידיה, הוא מהדק את אחיזתו, היא מרגישה את איברו התפוח מבעד לבד מכנסיו.
שפתיו נצמדות לשפתיה בחוזקה, לשונו מחפשת את לשונה. ובאותה נשיקה תובענית הוא מסובב אותה ומניח אותה על מסעד הספה ודוחף את פלג גופה העליון למטה.
כשראשה מגיע אל מושב הספה רגליה נרעדות ממגע הלשון שלו בין ירכיה.
היא נושמת עמוק, שולחת ידיה לגעת בראשו אבל לא מצליחה.
לשונו מצליפה, חודרת, מלקקת, ומוצצת חליפות את דגדגנה, בעוד אצבעותיו יוצאות ונכנסות מבין שפתיה התחתונות.
היא גונחת, ונדמה לה שזה מגיע מחדר אחר. היא מרימה קלות את ראשה "אולי..." מנסה לסגור מעט את רגליה מעצמת ההתרגשות בבטנה התחתונה.
"ששששש, תהני, תמשיכי להיות כאן בשבילי." ידו האחת משאירה את ירכיה מפושקות.
אצבעות השניה לא מפסיקות להכנס ולצאת ממנה. פיו מלא בדגדגנה הנפוח, וקולות המציצה והליקוקים מזרזים את הפיצוצים הקטנים של הגמירה הממשמשת ובאה.
לפתע הוא מניח לה, "לא. תמשיך בבקשה," היא מושיטה את ידיה.
רגע לפני שכל הזיקוקים שבתוכה מתפוצצים הוא תופס במותניה וחודר אליה בעצמה. מושך אותה אליו והגמירה מתפזרת בעוצמת חדשות בכל הגוף שלה.
הוא מחבק אותה אליו "תודה כלבה קטנה שלי." פיו קרוב מאד לאוזנה "יומהולדת שמח מאד לך."
כשהוא עוטף את גופה הרועד בכל גופו.
ואיך אתם תברכו אותי? 🥰
