שאנחנו ביחד - אפילו שש וחצי
ואני כל הזמן תוהה, איך, איך אנחנו מחזיקים את האהבה הזו, את הקשר היחודי הזה?
איך אתה מצליח להיות עבור כל אחד מאתנו ואנחנו כל הזמן בשבילך?
איך אנחנו עוברים מהמורות כאלה ואחרות, סערות, התרגשויות של שמחה, שטפונות של החיים, מלחמות, וגם שיט רגוע רגוע ורק רוצים עוד ויותר
נכון שגם אתה רוצה עוד? :)
ואז כמובן, איך אפשר בלי
יש את הימים הללו שאני כולי התרגשות וציפיה מחשבות ורגשות שאינן קשורות גם לא בחבל מתערבלות זו בזה
ואני מרגישה איך הבטן הראש והלב הופכים לג'לי, לעיסה לא ברורה, ואני לא יודעת מה להרגיש או לחשוב.
להעלב
לכעוס
לעבור הלאה
לזכור שלא הכל מדובר בי 😎 לרוב כלום לא מדובר בי.
לצרוח
לשמוח
לבכות
לאהוב
מה מכל אלו ובעצם אולי הכל ביחד? ואני יודעת שזה שום דבר מאלו.
אני יודעת שזה משהו שלי מול עצמי ולא קשור לאף אחד אחר
ואני יודעת שלא משנה מה שזה זה מתובל היטב בגעגוע עצום אליו ולעוד כמה דברים שקשורים במערכת היחסים המאד מסוימת ומיוחדת של שלושתנו.
אני גם יודעת שאם רק אשמע מילה או, ארגיש את היד, או רק אחוש את הנוכחות בדרך זו או אחרת
זו שכל הזמן נמצאת ובמקביל יכולה להיות חסרה כל כך 😄 הנוכחות המשמעותית כל כך, שמתקיימת בי ובכל צדדי
זו שתמיד מזכירה לי שיש לי אותי קודם כל אותי
וכמעט באותה נשימה גם אותך
אז בוא תנשים אותי קצת בבקשה
למה כתבתי כאן ולא אליו אישי?
כי ככה בא לי
כי אליו אישי אני כותבת הרבה יותר ממה שכתבתי כאן
והפוסט הזה בכלל התחיל אחרת וגלש למקום אחר
כי ככה אני כותבת
מ ה ב ט ן
וכי בתוכי אני חיה בבית משוגעים
