"את יודעת" - הוא אומר לי - "כמעט יומיים לא נכנסתי לשוטט, לדבר, לחפש ברשת, יש לי שקט פתאום"
אנחנו צועדים, די מהר, קצת חסרי נשימה, צריך לשמור על כושר :)...אבל הוא, הוא ידבר גם כשלא תהיה לו טיפת אוויר
ההליכות הללו שסיגלנו לעצמינו בחודשים האחרונים, מאפשרות לנו, לשוחח, לדבר, לריב, להתווכח ולחזור הבייתה מחוייכים, רעבים ועייפים.
והוא ממשיך " שקט לי, רגוע לי, זה היה חזק, עצמתי, כשנסיתי להגיד משהו על הכאב שלך, הוא היסה אותי ולא בגסות, אלא בחיוך, ביקש שלא אתערב
והראה לי כמה את רטובה "
" זה היה משהו שרק יכולתי לדמיין, ההתנהלות המדהימה שלו עם שנינו,"
מצד אחד שלט ביד רמה וחזקה אבל הזרוע הייתה נטוייה וקשובה...
"עכשיו אני מבין על החיבור הזה שאת מדברת עליו כל הזמן, הוא פשוט היה שם, הרגשתי שאני יכול לסמוך עליו, שאני יכול לשחרר"
אין לך מושג אהוב שלי, כמה אני שמחה שהגעת להרגשה הזו ולהבנה הכלכך חשובה ומהותית ביחסי שליטה, בעיקר כיוון שאנחנו שניים ושנינו צריכים להרגיש זאת ביחד
לאותו אחד
היכולת שלך, סופסוף לשחרר ולאפשר עד הסוף, עשתה את הערב ההוא לאחד הערבים שנזכור לעוד הרבה זמן
אז נכון שיש לי סימני אביב, כי מסתבר שיש לי עור עדין...
אבל מלכי 😄 עשית את זה מדהים ובטעם של עוד
