זה לא היה ברשימת הצרכים שלי, גם לא ברשימת הרצונות שלי, עם זה מעולם לא הלכתי לסופרמרקט.
היום התעוררתי נזקקת, רוצה, צריכה, פשוטו כמשמעו וזה מביך אותי, מוזר לי.
לא ידעתי כשמגיע משהו טוב ונכון הוא יגרום לי לרצות עוד, לא לרצות, לצרוך להזדקק.
מעולם לא ביקשתי, אולי בסתרי ליבי הייתי זקוקה, אבל לבקש, חס ושלום, מה יגידו השכנים ? :).
הבוקר קניתי קפה בבית הקפה השכונתי, נכנסתי לסופר הקטן שליד רק לקנות באגט חלב וחמאה
לא רואים את הצורך שלי בזה...הגוף מבקש, דורש אני לא מכירה אותי ככה, זה מפחיד.
כשטוב זה מספק, ממלא, נותן אנרגיות לעוד כמה ימים , אז למה אני כבר צריכה לחוות עוד, לחוש לאן עוד יכולה להגיע,
לחוות עוד מה וכמה אנחנו מסוגלים להכיל, לקבל וכמה טוב זה עושה, כלכך טוב שרוצים עוד.
זה מפחיד לי מידי
אני כותבת לו סמס כמה אני רוצה וצריכה וכמה זה מביך אותי וגורם לי לחשוב על עצמי מחשבות לא טובות
הוא כותב לי:
"מתוקה שלי
אני אוהב אותך ככה
רעבה ומיוחמת"
קוראת, מסמיקה, נבוכה עוד יותר, אבל הלב מתפוצץ.....
והוא איתי כבר 27 שנים ,הוא לא ידע, כי אני לא העזתי לבקש...
בוקר טוב עולם
