הוא מזרז אותי, "יאללה צאי כבר מהמקלחת...." בדכ זה הפוך :D
לא את השמלה הזו עם הנעליים האלו זה אלגנטי מידי, זו רק הופעה לא אירוע.
לבוא עירומה וזהו?
"כדאי להגיע מוקדם", הוא מזכיר לי שבפעמים הקודמות, ישבנו היכן שנשאר מקום וזה לא היה כלכך כייף.
עוד מבט במראה, הוא קושר לי את הסרט של השמלה מאחור ויאללה לדרך.
עולים על הווספה, השיער הרטוב שלי יראה נורא כשאוריד את הקסדה, התלתלים שלו יהרסו, אבל לפחות לא נצטרך לחפש חניה.
נסיעה של אולי עשר דקות ואנחנו שם. הגענו מהראשונים, בחרנו לנו מקום מצוין, רק שנינו ללא שותפים ושנראה הכל ללא הפרעות.
הזמנו לנו משהו לאכול, כוס יין, מדברים, והמקום מתמלא ומתמלא עד אפס מקום, פשוטו כמשמעו, צפוף להחריד, לטעמי.
עוד רגע מתחילה ההופעה "הם באים להופיע בפני אנשים שבעים" הוא אומר לי
ומחשבותיי מטיילות להן לפוסט שכתבתי על הרעב ההוא ועל הצורך הזה של לכתוב,
להוריד מעצמי מחשבות, רגשות וסיטואציות אל הכתב.
ואז נכנס לו מתי כספי הנפלא, פני פוקר עם ניצוץ חיוך בעיניים ובזויות הפה, הוא מתחיל לשיר
ועובר מהר מאד לסטאנד אפ. השנינות, משחקי המילים, אהבת המילים והאדם והדרך בה הוא מצליח להעביר אותה, גורמת לאולם המלא מאד לצחוק עד דמעות.
קצת אוורור הנפש לאחר החודש המתיש שהיה.
מתיישב אל הפסנתר, ומתחיל לשיר "זו ילדותי השנייה"....קרן פלס נכנסת תוך כדי, מנסה לעשות זאת בשקט ולזרום עם הטון והאווירה שמשרה מתִי, אבל זה לא ממש מצליח לאישה סערה הזו.
ובתום השיר היא מתנצלת על שהיא הפריעה לאחד היוצרים הגדולים שלנו ושותה מהמים שלו בחיל ורעדה.
האישה סערה הזו כך כותבת ושרה, לכל שיר יש לה סיפור מהחיים. היא מספרת שהשירים שהיא כותבת הם חייה, אנקדוטות, מצבים, רגעי עצב ושמחה.
היא מספרת, מדברת ומילותיה מחלחלות בי, היא ממשיכה לספר שחלק מהשירים שהיא כותבת היא מוצאת לנכון להלחין ולשיר אותם, לתת אותם לאחרים, החלק האחר נשאר כתוב בלבד.
במפגש שלה עם רמי קליינשטיין, שמחליף אותה על הבמה, מסתבר שהיא גם כותבת עם חלק מהיוצרים ויש שירים שלמרות שהולחנו ואפילו עוּבּדו מוסיקלית אינם מגיעים לדיסק, מבחירה.
החיוּת שלה, החיוך הנסוך על פניה לאורך כל ההופעה, הפשטות בה היא מדברת ושרה, כבשו אותי. הדרך בה היא מספרת על השירים שהיא כותבת, נתנה לי את הלגיטימציה להמשיך לכתוב לעצמי, לא שהייתי צריכה אישור ממישהו, אבל משהו שם חיזק לי את עצמי.
כתיבה, חריזה, שירים, סיפורים היא צורך כזה או אחר לרבים מאיתנו.
דרך הכתיבה וצורתה שונה מאחד לשני.
ענין ההוצאה "לאור" שונה מאחד לשני: האם בכלל להראות למישהו, או רק למגרה.
האם להשמיע במקום קטן ואינטימי או ציבורי וגדול.
האם לתת נופך נוסף למילים ע"י תווים וכלי נגינה.
הבאת המילים שלך לציבור על יד מישהו אחר זו בחירה מעניינת.
על הבמה הקטנה, היו שלושה יוצרים, לכל אחד עולם יפהיפה ומיוחד משלו, כל אחד מהם כותב את עצמו בדרכו, לעיתים משאיר את עצמו לעצמו ולעיתים מעביר הלאה לאחֵר שישיר את עצמו.
