"העולם הוא רק תחנה של זמן " כתבה אסתר שמיר והשמיעה לנו את זה ריטה בלחן של רמי קליינשטיין.
ואולם תוך כדי שכתבתי דווקא השיר הזה התנגן לי בראש, בביצוע השקט שלו...נראה לי מתאים לקרוא אותי תוך כדי שמיעה שלו.
עניין של זמן
גידי גוב
מילים: אהוד מנור
לחן: רמי קלינשטיין
קח אותו לאט את הזמן
העולם עוד יחכה בחוץ
קח עוד שאיפה מן הזמן
שתי דקות לפני ההתפכחות.
להתמכר ללב המתפרע
לדמיון המתפקע
ולאושר הנוגע
בעומק הכאב.
אתה עוד תגלה את העולם
אם תרצה או לא תרצה
יש עוד זמן להשתנות
מן הקצה אל הקצה.
אם האהבה כאבה לך אתמול
אולי מחר היא לא תכאב
אם עוד הדמעות זולגות בלי קול
בסופן אולי חיוך רחב.
חושבת על זמן, בתקופה האחרונה, יותר מהרגיל, כל מיני דברים שקורים, קרו ויקרו.
יותר ויותר לומדת שזמן, יותר נכון הערכת הזמן וההתייחסות אליו, הם ענין סובייקטיבי.
כל אדם ממלא, או שלא, את זמנו על פי סדר עדיפויות שלמד או שלימד את עצמו שכך הוא הנכון לו.
האחד יקדיש זמן מועט ביותר לאותו דבר שהאחר יקדיש לו שעה ארוכה.
המושג "רגע" מוכר כמילה המתארת זמן לא?
זוהי אחת המילים השגורות ביותר בפי נערי ונערות העשרֶה.
אימא: "המדיח מחכה שהכלים הנקיים יחזרו למקומם בארון"
בן ה - 14: "עוד רגע"
ואם למחרת בוקר המדיח פנוי לאסוף אל עצמו כלים מלוכלכים חסרי סבלנות מאמש, זה יהיה בגדר נס.
כמעט כל דבר שנבקש, או נדרוש מהם, יתקל במושג זמן זה או בדומיו.
24 שעות ביממה יש, אנחנו מחלקים את זמנינו, קודם כל, בין זמן העירות וזמן השינה. כל אחד על פי צרכיו.
כל פועלינו, מחויבותינו והנאותינו יסודרו אחכ במרחב הזמן האישי שלנו על פי סדר העדיפות הפנימי ו\או החיצוני שמנחה אותנו.
קשר ותקשורת דורשים תשומת לב שבין השאר זקוקה לזמן, זהו אחד הדברים האינטימים יותר בסדר העדיפות הפנימי והאישי של כל אחד מאיתנו.
כשמישהו חשוב לי ורוצה בקרבתו, אמצא את המקום והזמן בסדר העדיפויות שלי להראות לו זאת.
אבל האם הזמן ושימת הלב שאני מקדישה לו מתוך מרחב הזמן האישי שלי מספקת את צרכיו?
את צרכי הקשר והתקשורת שלו איתי? זה כבר תְלוי המקום שלי בזמן שלו וביכולות ההבנה וההכלה שלו אותי בתוך מרחב הזמן שלי.
זה כמובן קורה גם הפוך. הציפיה שלי לקשר ותקשורת מסויימים בזמן נתון זה או אחר, תלויה ברצון שלי למקם את עצמי בסדר העדיפויות שלו במרחב הזמן שלו.
בשבילי, אם אני רצוייה ו\או חשובה לאותו אדם, יִמָצֵא לו הזמן להיות עימי בקשר כזה או אחר.
משוואה לא פשוטה זו, כיוון שכל אחד מאיתנו מתייחס אל מימד הזמן במרחב הפרטי שלו בצורה שונה.
מה שלא מתאים לי ולא נכון לי במרחב הזמן והחיים שלי יכול להיות מדוייק ושלם אצל האחר.
ואז כתוצאה ממשווה זו, יתכן וארגיש לא חשובה\רצוייה כיוון שאני לא מסופקת מהזמן שאני מקבלת. על אף שאולי זה כל הזמן שהוא באמת יכול, מתוך מרחב הזמן וסדר העדיפויות שלו, להקדיש גם למי שהוא רוצה וחשוב לו.
מנסה לברר עם עצמי כמה זמן ומקום אני צריכה לאפשר, עד שאבין אם זה נכון או לא, אם יש דבר כזה שאפשר להעמיד אותו במקום של נכון או לא.
ככל שהזמן עובר, גם השנים : ), אני לומדת שזה בעיקר תחושות פנימיות והיכולת להבין ולקבל את מרחב הזמן וסדר העדיפויות של האחר.
גם אם אין לי סבלנות יתֵרָה (ואין לי) יש לי יכולות הבנה והכלה טובות וארוכות טווח שמחפות על חוסר הסבלנות.
ובכל זאת, מידי פעם מצליחה להבין שזה לא הזמן שמונע את התקשורת, אלא מקומי בסדר העדיפויות מול מקומו בסדר העדיפויות שלי,
אם שם תוֹאם גם הזמן יִמצֵא.
