סקרנות מאוחרת

צמד מילים בו אני משתמשת רבות.
אלו הם חיינו, מסע בזמן.
כי מהו זמן מעבר לחול היורד בשעון החול?
מהו בעצם זמן מעבר למחוג השניות המתקתק.
שניה רודפת שניה.
לכל אחד קצב משלו, 
ראיית זמן משלו
ואין האחד דומה לאחר.
הרבה סוגי מסעות בזמן יש.
כל חיינו הם מסע גדול אחד
המחולק פרקים פרקים.
קצת כמו קריאת ספר עב כרס.
לעיתים מסיימים פרק ונחים.
לעיתים תחילת פרק אחד נשזרת בבא אחריו.
ויש פעמים שפרק נגמר ומיד לאחריו ממשיך הפרק הבא.

בזמן האחרון אני מרגישה כאילו התערבבו לי שלושה פירקי זמן זה בזה
ואינם מוצאים את הדרך לפתוח את הקשר שערכו סביבם.
ואני בתוך מערבולת הזמן הזו,
מוצאת הבזקי זמן שנותנים לי מנוחה וכוח,
את הנחל הנכון שמוביל אותי ליציאה,
משהו בפנים מבקש מהמערבולת להמשיך להיות שם,
כדי שאני אוכל לשחות אל חוף המבטחים.
נראה שלפעמים מערבולת היא לא סכנה או דבר רע.
זמן יכול גם לתת מרחב נשימה.
רוחב ראיה, הבנה וקבלה. קבלה של המערבולת,
הסופה הזמנית של הבלבול.
הסחיפה הזמנית במי הנחל
השחייה האיטית והזהירה
במים שעוטפים מכל עבר.