סקרנות מאוחרת

דמעות נשפכות כמים
תסכולים בתוכי עולים
אל מול עיני מתפוצצים
להעלם מחיי מבקשים
את עצמי חיפשתי
בתוך רצונותיי אבדתי.
שביל כזה, נתיב אחר
ואתה שתיקה גוזר
מנסה לקול פנימי להקשיב
מבקשת את עצמי לי להשיב
חוסר הצלחה, כישלון
חוסר אונם וחידלון
כמו פעוטה שרק מדדה
צעד ראשון בדרכה
אל עבר יד מושטת
המחכה לה ומייחלת
גם אם באיטיות תצעד
גם אם בדרך תמעד
עיניה אל היעד מביטות
ורגליה ביד המוכרת בוטחות.
אך כשהיד צעד ועוד צעד דורשת
ומן היעד מתרחקת
רגלי הפעוטה בפחד תרעדנה
עיניה בעצב לאופק תבֶּטְנָה
מחפשות רמז קטנטן
ליד המחכה לחבק אֵיתָן