סקרנות מאוחרת

ולפעמים אני מתאכזבת כמו ילדה קטנה שהבטיחו לה ולא קיימו.
כמו ילדה שאינה יודעת דחיית סיפוקים מהי.
אף אחד לא הבטיח לי כלום
אני רק מאד רציתי 
ואחרי כל הפעמים שזה קרה
הפעם זה לא קרה.
נשארתי כמהה.
כל נקב בגופי פעור ועם רצון שגובל בצורך שקשה להרגיע אותו.
מרגישה על סף רקיעת הרגליים 
שגורמת לי להתחפר שוב במקום הישן שלי,
במקום ההוא אצלי שלא בטוח אם רוצים אותי באמת כי בסכה לא התמלאה בקשה או רצון שלי.
הילדה הקטנה שבי זו שמעולם לא הייתה בטוחה בעצמה,
נלחמת באישה שלמדה לאהוב ולבטוח במי שהיא בדיוק כמו שהיא.
אני שומרת על הילדה שבי.
בלעדיה לא אגיע לשום מקום
לא אחווה חוויות מרגשות ומרוממות גוף ורוח.
הילדה שבי היא החופש והחירות שלי בלעדיה אני לא יודעת פינוק והנאה נקיים ממחשבות.
אז אני שומרת עליה מכל משמר.
ובמקביל לומדת מתי על האישה שאני לחבק אותה בתוכי ולהרגיע את הרגשות המתפרצות שלה/שלי,
שברגע קט יכולות להתפרץ בבכי מר שופע דמעות  (הלוואי והייתי מסוגלת לזה היום)
ולהרוס לה ולי כל חלום שמתגשם.
אני הולכת לישון מכורבלת אִתה
מרגיעה אותה בחיבוק עוטף.
ומתעוררת למילים ולנקודות שלך
שגורמות לי לחוש אותך מטייל בי
נוטעות בי חיוך ליום חדש, ידיעה שאתה כאן גם מחר
ומרגיעות, קצת ובינתיים, אותי ואת הילדה קטנה שבי ושאני .

"כמו ילדה את עוד אוהבת" ואני כבר מזמן לא ילדה :)