לתיבת ההפתעות שבתוכי נשבר המנעול.
הצלחת לפתוח אותה בצורה הכי פשוטה...
בלי מילים אתה מוכיח לי שגם כשעיני עצומות אני יכולה לסמוך עליך,
אתה מגן עלי יותר מאשר אני מגנה על עצמי.
אני יודעת שלא תעלם מבלי להגיד מילה.
אתה אמיתי וכנה בכל רמח איבריך.
כשאנחנו איתך אנחנו בבועה של יצרים שאחכ מתבשלים להיות פרפרי חופש בנפש.
אז אני מרשה לעצמי להרים את מכסה התיבה ולהציץ בה,
לבחור מה מתוכה להגיש לך;
ללבוש שמלה ולבוא אלייך עירומה.
להגיש לך את הסטיות שלי ולהשאיר את העיניים פקוחות,
רואות את החיוך הנמרי שלך, רוצה לטרוף את המבוכה שלי.
חושפת תא אפלולי אחרי תא מעורפל
ומגלה שיש כאלה שעדיין לא הגעתי אליהם,
אבל אתה כבר הקדמת אותי, הבנת שאני ללא עור מולך
רק חושים, טעמים, ואיברים פעורים שצמאים ורעבים לך.
אתה קורא לי שובבה שלי
והלב המשתובב שלי מתחיל להלום בי ולהזכיר לי,
כמה אני צריכה ורוצה אותך משתובב עם גופי בדרך שלך.
אני מרגישה את השיניים שלך ננעצות בי בעדינות
הדיסוננס הזה מטריף את דעתי וחושי
ואתה כולך כזה, נחוש, חודר אלי בעצמה.
והכל מתובל בכל כך הרבה אכפתיות ואהבה שנראה לי שאוכל להכיל כל מה שתרצה
ואוכל ללכת אתך, אדון שלי, לכל מקום שתיקח אותי.
